איך להיות בלוגרית מאושרת?
ptt_slides_yom-iyun_tzitut2-1-1024x766

איך להיות בלוגרית מאושרת?

החודש נערך יום העיון המוצלח על אושר, עושר, בלוגים ועסקים, בהרצלילינבלום. היה באמת יום עיון נחמד מאוד, והתגובות שהציפו את הפיד בפיסבוק שלי, של איה תמרי ושל שרון הינריך הספיקו לשנה שלמה של חיזוקים.

אחד השקפים שדיברנו עליו במקביל, איה ואנוכי היה אפקט האושר. מסתבר שישנם 5 פרמטרים לאושר:

בשביל לסבר את האוזן, כשאנחנו מדברות על אושר, אנחנו מדברות על הדברים הקטנים היומיומיים שיוצרים את חווית החיים שלנו, את האושר לעשות, לכתוב, לייצר, להשפיע, להגיב, לתקשר, להתחבר, להיות. אושר שמורכב מפרטים של עשייה ולווא דווקא מפרטים של שמונים סימני קריאה שאומרים א-נ-י- מ-א-ו-ש-ר-ת!!!!!!!!. כשאני חושבת על זה, לפני שנה וחצי הינו בדיסניוורלד, המקום הכי מאושר בעולם,  היה מעולה ומתיש כאחד, וכן, רגעי האושר היו בעיקר גם הרגעים שלא עשינו בהם כלום. כשישבנו על הספסל מול בריכת המלון ונחנו מההמולה הזאת של דיסניוורלד. מהרגעים הקטנים של האושר.

ptt_slides_yom-iyun_param
עיצוב גרפי: אילת רוזן

 התחברו:

כמה שקל להתחבר באמצעות הבלוג לאחרים ובעיקר לעצמי. השבוע פרסמתי פוסט חדש והומוריסטי בבלוג האישי שלי, ופתאום נפל לי האסימון, שלראשונה אני מקבלת המון תגובות חיוביות ומחזקות על ההומור שלי. שנים חיפשתי מישהו שיבין את ההומור שלי, כי מסתבר שהוא לא כזה מצחיק אנשים מסוימים, ולפעמים אף נחשב ל"מוזר". פתאום, גיליתי שבאמצעות הבלוג האישי שלי אני מצליחה להתחבר ולחבר אנשים בעלי מכנה משותף דומה לשלי, וזה היה מעצים בטירוף.

הבלוג פותח לנו דלתות, גם אם נרצה וגם אם לא. הבלוג מאפשר לנו להסיר את החומות שכל השנים אנחנו עוטפות את עצמנו. הבלוג מאפשר לנו לעשות רגע של מחשבות על מה שאנחנו חוות בחיי היום יום שלנו. הבלוג גורם לנו להתחבר.

היו פעילים:

לפתוח בלוג זה לחלוטין יציאה מאזור הנוחות. הרבה יותר נח לי לשכב מתחת לפוך ולהתמסר לטלויזיה, או לספר טוב, או סתם לישון, פשוט לישון עוד שעתיים ביום. אבל לכתוב בלוג זה כמו חיידק של מתאמנים בריצה, הם פשוט יקומו ויעשו את זה (לא, אני כל כך לא שם עם הריצה, מה יהיה איתי??), הבלוג גורם לנו להיות פעילות, לוותר על תכנית טלויזיה וללכת לקנות חומרי יצירה / אפיה / לקרא עוד ספר / לחשוב על עוד קונספט / לקרא עוד מאמר בשביל שיהיה לנו על מה לכתוב, את מי לפגוש ומה לייצר בשביל שנוכל לכתוב עליו. הפעילות הזאת, הפיזית, השכלית, המנטלית גורמת לנו לעוד אלמנט קטן של אושר בחיים שלנו, בזכות הבלוג.

הרצאה על אושר עושר בלוגים ועסקים

 גלו סקרנות:

לבלוגריות שמתמידות בכתיבת הבלוג, ושמרכיבות את משקפי הבלוג שלהן, נולד מן יצור קטן כזה, חמוד וקצת מציק, שיושב על הכתף וצועק "אני רעב! מזמן לא כתבת בבלוג!!! אני רעב, נו מתי יהיה פוסט חדש???, אני רעב, יש לך בלוג ולא כתבת כבר שלושה שבועות…" ובעצם, הבלוג גורם לנו להיות פעילות, לחפש מקור לכתיבה, לחפש את הפוסט הבא, לייצר דברים שנוכל לכתוב עליהם, להתחבר לאנשים שונים לטובת פוסטים בבלוג, לעשות משהו בשביל שיהיה לנו על מה לכתוב. הפעילות האינסופית הזאת, והרעב התמידי יוצרים זיק של אושר, של עשייה, של משמעות, בזכות הבלוג.

הסקרנות מיצרת לבלוג עושר של תוכן, עושר ביכולות הבלוגרית ושיפור מתמיד של התוכן, הנאת הקהל והנעת הקוראים והתפתחות אישית ומקצועית.

המשיכו ללמוד:

במודל שפיתחתתי אודות הפיכת הבלוג מתחביב למקצוע מכניס, אחד הפרמטרים החשובים למעבר משלב לשלב הוא הלמידה. כשהבלוגרית מבינה שעליה להתפתח ולהעמיק את הידע שלה בתחומים שונים, אם זה במערכות של גרפיקה ועיצוב, צילום, כתיבה, הפצה, רשתות חברתיות או בתחומים מקצועיים. הלמידה היום יכולה להיות חינמית לחלוטין, אם זה באמצעות קורסים און ליין שחלקם חינמיים, או באמצעות הרצאות שאפשר לשמוע ביוטיוב, אם זה באמצעות ימי עיון וסדנאות ואפילו, שיחה טובה עם בלוגרית מובילה, שמשתפת בידע שלה ובחוויות שלה בתחום.

הבלוג גורם לנו להתפתח, כי אנחנו מעונינות לרתק אותנו ואת הקהל בעשיה, בכתיבה ובתוכן שאנחנו מיצרות, ועל מנת שנהיה מענינות לעצמנו ולסביבה, אנחנו צריכות להרחיב את המודעות שלנו לתחומים נוספים, ולהתמקצע בנישה שבחרנו בבלוג שלנו.

באופן אישי, הלמידה היא מקור לאושר בלתי נגמר, לבטחון עצמי, להערכה עצמית וחברתית ולהשראה אינסופית.

ptt_slides_yom-iyun_tzitut2 (1)

עשו משהו נחמד עבור מישהו אחר:

וגם פה, אין יותר מדי סימני קריאה או צורך להשקיע סכומי עתק בשביל להיות מאושר ובשביל לתת לאחר. אתן יודעות הרי מה בלוגריות הכי אוהבות, נכון? תגובות בבלוג. ולכן, קראת בלוג של מישהי? תגיבי, תשאירי תגובה, תראי נוכחות, זה יעשה גם לך אושר וגם לכותבת אושר, וברגע שאת מגיבה, נוצר מעגל של התחברות (הפרמטר הראשון של האושר), ויתכן שהחיבור יהפוך לפעילות משותפת (הפרמטר השני של האושר),  או סקרנות לדעת מי זאת שהגיבה לי כל כך יפה בבלוג (פרמטר 3 של אושר), ובמידה ויש קשר, וקליק, ורצון לשתף פעולה אפשר לייצר למידה משותפת או שיח, או משהו ביחד או בעקבות הקוראות שהגיבו (פרמטר 4 של אושר) . וכך נוצרים חוטי קסם של אושר בבלוגים.

כמו כן, פרגון, הכי כיף לפרגן לבלוגים אחרים, לפוסטים שעשו לנו נעים, שגילו לנו דבר אחד או שניים, לפעמים הפרגון מגיע ממקום לא רציונלי, פשוט כי בא לי לפרגן. ואז, ,ביכולת המדהימה שלי, לשים על הבמה פרגון, זה גורם לי לאושר. ללא עלות, ללא מאמץ, עם המון כוונה והתכווננות לעשות משהו טוב. קטן. עולם ומלואו.

שרון היינריך

ולפני סיום, אני רוצה להפנות לשלושה פוסטים שנכתבו בעקבות יום העיון אודות אושר/עושר/בלוגים/עסקים, ועוד אחד שקשור לאושר של תיעוד החוויות היומיומיות:

1. דנה הדר מהבלוג פיטוטי (בלוג שאני מאוד מאוד אוהבת) כתבה בין היתר: "ואז יונית דברה על עולם הבלוגים ואיך תמיד אפשר לראות את מסלול ההתפתחות של הבלוגרית דרך הבלוג שלה. ועל איך הבלוג משקף תהליכים פנימיים שהבלוגרית עוברת. המחשבות שלי נדדו לפה, חשבתי לעצמי איך זנחתי את הבלוג ואתכם. כזו אני, כשאני במצב של חוסר ודאות אני משתבללת לתוך עצמי… קצת נעלמת. אבל אולי הדבר הנכון הוא דווקא לכתוב את המקום הזה של ההתלבטות?"

2. איריס פוגל בן חמו מהבלוג colorful way כתבה: "יש כל כך הרבה כיוונים, ואנשים, ופרויקטים, ולקוחות, וקהל, והצעות שפוגשים בדרך, ומאוד עזר לי כבר מהתחלה להבין את גבולות הדרך שלי ולא לסטות ממנה, לא ליצור קיצורי דרך, לסרב להצעות שלא עניינו אותי או נראו לי מתאימות, ולא להמשיך לאורך זמן בפעילויות שלא התאימו לי או נעמו לי. השתדלתי להמצא במרחבים פיזיים וגם וירטואליים (בלוג וכל הסובב אותו מספקים הרבה שעות של אינטראקציות וירטואליות)  שבהם חשתי טבעית להיות מי שאני, אלה המקומות שנכון להיות בהם בעיניי, אלה המקומות שמאמינים בהם ביכולות שלנו, וסומכים עלינו, ומכבדים את הדרכים שלנו, ולא מנסים לשנות אותנו"

3. לובה שרגא, הלא היא הבלוגרית של fashion tails כתבה בפיסבוק: "מי היה מאמין שלפני חמש שנים היה מדובר בסוג של תחביב מוזר ולאן זה הגיע היום"

הרצלילינבלום

4. מאמר במגזין אלכסון אודות מחקר שנעשה על אושר יום יומי ועל כוח התיעוד: "כמוני, רוב האנשים במחקר היו מעוניינים בעיקר בחזרה אל חוויות יומיומיות. משתתפים שהתבקשו לכתוב מה עשו ביום רגיל (כמה ימים לפני ולנטיינ'ס דיי) וביום לא רגיל (ולנטיינ'ס דיי), נהנו יותר לקרוא מה שכתבו על היום הרגיל שלושה חודשים אחר כך. מכיוון שהיה גם קשה יותר לזכור את החוויה הרגילה, הגילוי מחדש שלה היה רענן יותר."

אז עשו משהו טוב,לי, לכן, לקהילה שקוראת פה והגיבו: האם אתן רואות בבלוג שלכן כמוטיב של אושר בחיים שלכן. 

2 תגובות

ספרו לי אם אהבתן את הפוסט ולמה

תגובות נוספות

יונית צוק