פילוסופית הבלוגים שלי
איך לכתוב בלוג יונית צוק הבלוגריסטית

פילוסופית הבלוגים שלי

בסוף כל שנה אני מסכמת את השנה שהיתה, זה עושה לי נעים להזכר במה הספקתי, ובמה שיש לי עוד להספיק.
אז, גם לפני התחלת שנת 2016, חשוב לי לסכם את השנה האחרונה אבל מזווית ראייה קצת אחרת, אני רוצה הפעם לתאר לכן את הפילוסופיה של הבלוגים שלי, בשביל שתבינו מה מניע אותי קדימה.

הרבה זמן רציתי לכתוב את הפוסט הזה, אבל פחדתי שתחשבו שאני קצת משוגעת…. אולי ככה זה כשכותבים על פילוסופיה. אז אם הדברים פה יקראו לכן קצת מוזרים, מוזמנות לוותר על הפוסט הזה ולחכות לפוסט הבא בו אני מראיינת את מנהל פרויקט הבלוגים בפלטפורמה ויקס.

אני חושבת שבשביל להסביר את פילוסופית הבלוגים שלי, אני צריכה קודם כל ללכת אחורה ולהסביר לכן את הסיפור של הלוגו שלי, כי הוא בעצם משקף הכל.

לפני כשנה המעצבת והמאיירת אפרת חסון דה בוטון המוכשרת, השתתפה בפרלמנט שלי. אחרי שהתאהבתי בה קצת (זה קורה לי עם כל כך הרבה לקוחות שלי), החלטתי שאני רוצה שהיא תמתג לי את הבלוג, כי די, הגיע הזמן להחליף את הלוגו הישן (אותו רכשתי באתר fiverr.com בעבור 20$ ממעצב הודי) למשהו יותר מדויק לי ולפילוסופית הבלוגים שלי.

קצת על הלוגו הישן

הקונספט ללוגו הישן היה בחלקו שלי וברובו של חברה יקרה בשם מאיה הרוסי, היא דייקה לי אותו רעיונית ואז זה נשלח להודו לעיצוב. (ככה זה כשאין תקציב בהתחלה של בלוג).

כשחקרתי בתואר השני את נושא הבלוגים, הבנתי שבאמצעות הכתיבה בבלוג נוצר משהו גדול מסך חלקיו לבלוגרית ולקוראי הבלוג. בעצם בהקלדת המלל ובהפיכת הכלום לפיקסלים שחור על גבי לבן (בד"כ זה הצבע שנבחר) נוצר אפקט פרפר, קרי, נוצרת השפעה של הבלוג על הבלוגרית ועל הקוראים מבלי לשים לב ומבלי לרוב, להתכוון. מכיוון וההשפעה מתבצעת באינטרנט קראתי לזה אפקט הפרפר האינטרנטי.

הלוגו הישן שלי

כשפניתי לאפרת למיתוג מחדש (אחרי שבניתי עם האלופה מיכל שרגיל בן סירה בריף שיווקי מסודר) עבדנו המון על החזון, לאן אני רוצה להגיע בעוד 5 שנים, ואיך אני רואה את העסק שלי בעוד 5 שנים. זה היה קשה. מאוד קשה. האמת שראיתי אותו בתור משהו מאוד גדול, אבל מאוד נבהלתי, וואו כזה גדול? רגע, מה פתאום. אני? ממממ לא נראה לי. זה קצת מאיים. וקצת לא אישי, וקצת לא אני.

לוגו יונית צוק ביצוע אפרת חסון דה בוטון

אז הורדנו את השנים, איפה את תהיי בעוד 3 שנים? או, את זה כבר יכלתי לתרגם למילים שהרגישו לי נוחות. אבל עדיין, הלוגו שאפרת עיצבה היה מקסים, אבל לא זה. הוא הרגיש לי קצת זר. אהבתי את הזרימה אבל ראשי התיבות ytz הפריעו לי, מה זה בכלל אומר חוץ מהעובדה שזה שם החיבה שלי בפי המגדלור שלי.נסיון לולגו מספר 2

 

שיחקנו קצת עם השם שלי יונית – יונה – מעוף – כנפיים

נסיון מספר 3 ללוגו שלי

שזה מאוד נכון, אבל עדיין – לא ככה. זה לא הבלוג שלי. אמנם הוא נותן כנפיים, אבל זה לא לב העניין.

לב הענין זה הבלוג עצמו. הוא זה שנותן את המעוף, הצמיחה, האפשרות להמשיך הלאה ולעשות דברים מופלאים.

אז ניסינו לוגו נוסף

נסיון מספר 4

ואז החלטנו אני ואפרת לעשות פוס משחק, הלוגואים הרגישו לנו שאי אפשר לרחף איתם, כמו שאנחנו אוהבות, אז החלטנו להפסיק את התהליך ולהתחיל אותו מזוית ראייה אחרת לגמרי.

החלטנו ביום הכי חורפי של שנה שעברה (היו כמה ימים כאלה) להפגש אצלה בבית, ועל צלחת מרק חם להבין מה זה אומר בשבילי הלוגו, הבלוג והחיבור לעסק. אפרת הנחתה אותי בצורה מאוד מדויקת עד שהצלחתי להבין מהי אסטרטגית המיתוג שלי, ואיך אפשר להעביר מסרים באמצעות הויזואל.

סיפרתי לאפרת את פילוסופית הבלוגים שלי, למה אני בכלל עושה את מה שאני עושה. מה מניע אותי לכתוב פוסטים, לפגוש נשים שרוצות לכתוב בלוג, ללמד בפרלמנט ולפתח את הדבר הזה הלאה. אחרי השיחה הזאת שלנו, הבנו שקרה פה משהו, שהגענו לתובנות על המיתוג שלי, שהן פשוט, איך לאמר – מדויקות.

logo

משמעות הלוגו שלי או הפילוסופיה של הבלוגים שלי:

עבורי, כל העסק הזה של הבלוגריסטית נולד מתוך הבלוג שלי שתמך בעבודת המחקר שלי אודות בלוגים. מתוך הכתיבה שלי, מתוך התשוקה ללמד אנשים אודות פלטפורמת הבלוגים ואיך אפשר להפוך את התחביב שלהם למקצוע מכניס באמצעות הבלוג.

למה בלוג? כי בלוג הוא מראה מדהימה לעצמנו, לעסק, לתחביב, למה שקורה לנו בראש, בסנסורים של הגוף,בנימי הלב ובשילובים של כל חלקי הגוף גם יחד.

איך יהלום /פרקטל קשור לכל הסיפור?

הבנתי שבלוגרית, שלוקחת ברצינות את הבלוג שלה ואת עצמה בתור בלוגרית, עוברת תהליכים של פרקטל. היא הופכת ליהלום עצמו.

מה זה פרקטל? זאת צורה בטבע שחוזרת על עצמה מספר פעמים אבל בגדלים שונים. (כמו קונכיה, כרובית, שרך, פתית שלג) יש פה תיקיה מהפנטת של פרקטלים.

 

https://www.flickr.com/photos/80497765@N00/3821079541/lightbox/הפרקטל מייצג עבורי תהליך ספירלי של התפתחות.

בעצם הכתיבה הבלוגרית משחררת עוד קצה חוט בהתפתחות שלה, עוד אבן לאורך המסע, עוד חוט שמקשר בינה ובין קוראיה, לקוחותיה. ולכן זה פרקטל, לעולם לא נגמר ורק הולך ומתעצם ומעצים. נראה כמעט אותו הדבר, אבל יותר. הפוסט הוא אחד מסך חלקיו שזה הבלוג.

אחד הדברים שמעצימים את תנועת ההתפתחות הוא הקוראים של הבלוג, הם הופכים את הפרקטל למאיץ חלקיקים, ולכן חשובה הדרך שהבלוגרית עושה עם קהל הקוראים שלה וקהל הכותבות המקבילות.

למה יהלום?

כי בכתיבה של הבלוג, יש זיקוק עצמי, דיוק, הגעה לתובנות שמשתחררות רק באמצעות האפשרות שבלוג נותן לנו ליצור, לכתוב, לבדוק את העולם בו אנו חיות מזוית ראיה של כותבות. הרי, בשביל לכתוב אנחנו צריכות כל הזמן להיות מודעות למה שקורה סביבנו, לידנו, בתוכנו. תראו לי אנשים שאינם כותבים שמרגישים ככה? אני לא מכירה.

הבלוג בעצם גורם לבלוגריות להרגיש "חיות" קצת יותר מהסטנדרט הרצוי/מצוי. וזה מעורר בנו את יצר היצירתיות, הלימוד, החוויה, העושר הרוחני (לא צריך להיות רוחנית בשביל להרגיש אותו, מבחינתי זה יכול להרגיש לנו בתור רגש של שמחה והתעלות כשכותבים פוסט מצוין)

שמחה

על ידי החקר העצמי, הלימוד, הכתיבה והשחרור לאויר של פוסט – אנחנו בעצם יותר מדייקות את עצמנו, מרגישות שעשינו משהו טוב. והמשהו הטוב הזה חוזר אלינו בחזרה בתחושות, בתגובות, ברעיונות יצירתיים להמשך. וכל אלה יחדיו מעניקים לנו תחושה של יהלום.

גם הבלוג הופך לאט לאט עם הכתיבה ליהלום יותר מלוטש. אנחנו כותבות יותר טוב, משתפרות בצילום, בהפצה, במספר מנויים, בשיתופי פעולה, בבטחון עצמי להגיד "אני בלוגרית".

כל בלוג יכול להיות יהלום מנצנץ, גם אם יש מליון כוכבים כמספר הכוכבים בשמיים, כל כוכב מנצנץ מבלי לפגוע בשני. לכולם יש מקום לנצנץ, למצא את הקול שלנו בבלוג, ואת ההילה שסובבת את הבלוג שלנו.

למה צוק?

מפרטקל ויהלום יוצא צוק.

מכיוון ומדובר על לוגו, שאמור לייצג גם אותי בצורה כזאת או אחרת, חשבנו אפרת ואני "אולי נשחק עם השם שלי? ונחפש צוק פרטקלי יהלומי?"

מעבר לעובדה שצוק זה שם משפחתי ולא הסכמתי לשנות אותו לאחר נישואי, (נראה לי הזוי אחרי 27 שנים שאני "יונית צוק" לשנות זהות), יש משמעות לצוק בקטע של טיפוס, של מסע, של הליכה למקום גבוה גבוה באמצעות הבלוג.

טיפוס על צוק

כשמתחילים לכתוב בלוג, לא יודעים לאן מגיעים. מתחילים מסע, אבל מסע אחר, כזה שגורם לנו לרחף באויר, לפעמים מגיעים לפסגה חסרי אויר, אבל הנוף, הוווווו הנוף הזה שווה כל עליה קשה בדרך, כל טעות בניווט לעבר הפסגה, כל מעידה על סלעים שזזים ללא הרף מתחת לרגלים, כל החלקה קלה במדרון ושריטות מתופסני הקירות של הצוק.

הבלוג מאפשר לנו להגיע רחוק, במסע שאינו ישר, לפעמים הדרך מכוסה בעננים בשל הגובה, לפעמים הדרך באמצעות הבלוג מזכירה לנו עליה מ-א-ו-ד מתונה ואנחנו לא רואות את הסוף, אבל כשאנחנו נעצרות רגע, ומסתכלות אחורה, גם אם כרגע אנחנו על מישור ההר, הדרך שעשינו מלמטה למעלה היא כל כך גדולה, שכל מה שנותר זה פשוט להמשיך לטפס.

ואם קשה לנו מאוד, אנחנו נחפש שרשרת של צוקים, בשביל לעשות את הדרך עם בלוגריות נוספות, שיעזרו לנו להמשיך ולכתוב, לצאת מהבדידות שלנו ולהמשיך ולנוע ולטפס יחדיו.

ופה, צוק מגיעה, אם קשה בעליה, אני פה, לעזור, לתת יד, לפרסם פוסט, לקשר עם בלוגריות נוספות, לפרגן, לחבר, להרים כנס או יום עיון בנושא רלוונטי. אני באה מתוך המסע, המחקר, האקדמיה, הקהילות, הידע, הנסיון, האהבה והתשוקה.

למה צבעים אדומים?

קשה לי קצת להסביר את זה, אז תהיו רגע איתי. יש לי רגעים שקורים לי עם לקוחות, אני מדברת, משוחחת, מבינה, קוראת, מגלגלת בראש ואז נוצר רגע מסוים שאליו אני מחכה בכל פגישה – הרגע שבו אני יכולה להרגיש את הבלוג. בתוך הלב, את התחושה הזאת אני מנסה להעביר בפגישות איתי, בהרצאות שלי, בסדנאות ובקורסים שלי. איך בלוג של לקוחה, מרגיש כשהוא מדויק ומצליח. לפעמים אני מצליחה להעביר את התחושה הזאת, לפעמים זה קצת יותר קשה. לבלוג יש את דרישות האינקובציה שלו, וזה בסדר.

בגלל זה הצבע הוא אדום.

הבלוג שלי נולד מתוך תשוקה לבלוגים, לכתיבה, ליזמות באמצעות בלוגים, לעשיה, ליצירתיות, לקהילה, לחיבור, לאהבה,  לעוצמה של אשה. ואני חושבת שהצבע האדום מסמן את דפיקות הלב הללו, כשאני מרגישה בלוג.

למה פונט עומס?

הפונט שנבחר הוא קצת מוזר וטיפונת בועט. כן. אין מה לעשות, בלוגריות הן זן אחר. הן יצירתיות, לא מפחדות להשמיע את קולן, ליצור, לבדל את עצמן, לחקור, ליצור, לעבוד קשה, לצאת מהקופסא, להשקיע, להתחבר, לצאת מהמקומות הנוחים, להיות אחרות ושונות. כי יש להן מה לאמר, לספר ולשתף.

התחברתי מאוד לפונט הזה כי הוא נראה לי פשוט כל מה שמייצג בלוגרית –  שונה. אחרת. ייחודית. משנה. מיוחדת. מנסה. מיצרת.

יתכן אגב שאת לא רואה את עצמך כך, אבל הקוראות שלך כן 🙂

ומכאן  השילוב של תשוקה, יצירתיות, פרקטל, צוק ויהלום – נוצר הלוגו שלי. טאדם!! ובלי אפרת המוכשרת, אין לי ספק שלא יכלתי להגיע אליו.
מיתוג אפרת חסון דה בוטון

 

איך הלוגו קשור לשנת 2015?

היתה שנה עמוסה וגדושה בדברים משמחים וטובים, מרגשים, ענקיים, קטנים, שיתופי פעולה לצד כנסים, קורסים לצד סדנאות, ייעוצים אישיים לצד הרצאות והרבה פוסטים.

אני יודעת איך זה נראה מהצד – שהכל מצוין, והולך חלק ואיזה יופי של התקדמות מטאורית, אבל גם אני על הצוק הזה. יש רגעים מצוינים ויש רגעים פחות טובים, והבלוג הזה נותן לי את היכולת מצד אחד להבין לאן הדרך שלי מובילה אותי במעלה הצוק ולחקור אם אני רוצה את זה ואיך,  ומצד שני מאפשר לי לתקשר איתכן.

אתן, הקוראות והמגיבות, הדלק לכל הדבר הזה. אתן נותנות לי את הדחיפה קדימה לחשוב "מה מעניין אתכן לקרא?" "איזה תוכן אני אייצר עבורכן שיהווה כלי עבודה?", "איך להנגיש את הידע שלי בצורה נוספת?". אתן הקהילה שלי, ואני מודה לכן כל יום מחדש, ולא לוקחת את זה כמובן מאליו.

12299343_782705968523555_4669571420951134754_n

מה צפוי לנו בשנת 2016?

וואו, המון דברים, אני כל כך מתרגשת שרועדות לי הידיים על המקלדת. באביב צפוי כנס בלוגריות הראשון בסדרה 🙂 הכנס יתקיים בנמל תל אביב בבוקר, אני צריכה לסגור עוד פרטים. ופה אתן נכנסות לתמונה, הכנתי שאלון קצר מאוד של ארבע שאלות לטובת כיוונון התוכן של הכנס. בגדול אני יודעת מה אני רוצה, אבל יותר מענין אותי לדעת מה א-ת-ן תשמחו שיהיה בכנס.

בנוסף, יש לי אתר אקדמיה און ליין, שאני עובדת עליו כבר שנה בערך…. בעזרתו האדיבה של זיו לשם הקוסם הטכנולוגי האתר יעלה לאחר תום סמסטר א שאותו אני מסיימת ללמד בבינתחומי, לאחר מכן יהיה לי יום בשבוע שיוקדש להעלאת התכנים שם. ואז אני מקווה שכבר בפברואר אתחיל את הקורסים און ליין שלי שמיועד לבלוגריות ללא בלוג ולבלוגריות מתקדמות. יש למה לחכות 🙂

חדש מינואר! מיני קורס 360 מעלות אודות בלוגים במיני קורס נבנה אסטטרטגית תוכן לבלוג + תכנות בלוג + הפצה – ההתחייבות שכל משתתפת יוצאת עם בלוג באוויר מהקורס הזה. פרטים נוספים ממש פה.

וכמובן, להמשיך לפרסם פוסטים פה בבלוג, כי זה ממש המקום שלי להתפתח, לגדול, לתת וליהנות.

שתהיה לנו שנה של אור ושמחה.  ואם גם את כתבת פוסט סיכום שנה, אנא שתפי אותנו בתגובות , שימי לינק ונקרא בשמחה ובאהבה.

אשמח לקרא מהי פילוסופית הבלוגים שלך, וכיצד את רואה את העולם הזה של הבלוגים?

ושוב, תודה שאת פה, קוראת, מגיבה, שולחת הודעות במייל, מגיעה לסדנאות ואירועים שלי, זה כל כך לא מובן מאליו עבורי.

יונית, הבלוגריסטית

ספרו לי אם אהבתן את הפוסט ולמה

תגובות נוספות

יונית צוק