ראיון הבלוג my lovely mess

ראיון הבלוג my lovely mess

5 דברים שלא ידעתם על אפרת לוזנוב הבלוג my lovely mess

  1. אפרת לא אוהבת להתעסק עם אוכל, לא אוהבת לקנות אוכל, לבשל או אפילו לאכול, בגלל זה שבוע הפוסטים שבו היא הכינה מתכונים ביתיים היה מאתגר במיוחד.
  2. בעלה הוא אמן מצליח בטירוף, ב-ט-י-ר-ו-ף. גוגל איט – בויאן לוזנוב.
  3. אחרי הלימודים אפרת לא נגעה במצלמה, כי היא הרגישה שהפאשיין לצילום נעלם לה לאחר הלימודים בבצלאל.
  4. רוצים להכיר את אפרת באופן אישי? תרימו אליה טלפון והיא תבוא לצלם את המשפחה שלכם. היא לא כל כך משווקת את זה בבלוג שלה – אבל הי, היא מצלמת משפחות, וגם עורכת אלבומים בחסד!!! רוצו על זה.
  5. אפרת והילדים שלה אוכלים ביצה עם קטשופ.

כל התמונות צולמו על ידי אפרת לוזנוב

מה היתה המוטיבציה לפתח בלוג?

התחלתי להעלות צילומים  שלי לפיסבוק וקיבלתי תגובות מפרגנות אחרי ששנים לא צילמתי, ואז אמרתי יאללה נבנה פלטפורמה יותר קבועה ומסודרת ורצינית. לא היתי בעניני בלוגים עד אז, לא הכרתי את העולם הזה, זה איזה ג'וק  קטן שקפץ ובאותו יום  פרסמתי בפיסבוק מי רוצה ברטר תמורת צילומים לקצת עזרה לפתיחת בלוג בבלוגר.  שירה מהבלוג שירתי עזרה לי, ישבנו 48 שעות ולאחר מכן הבלוג עלה לאויר.
מאז פיתחתי קרירה ראשונה בצילום וכתיבת בלוג, וקריירה שניה בקריאת בלוגים.

הרבה זמן לא צילמת, שנים. מה הביא את השינוי?

סימתי ללמוד בבצלאל במחלקה שוביניסטית ולא ידידותית וכשסימתי ללמוד לא יצאתי עם הרעב לצילום, המשכתי לצלם בסטודיו אופנה אבל לא בגלל סיבות אמנותיות. נסענו לניו-יורק אחרי שלא נגעתי במצלמה 7 שנים. כשהבן שלי נולד הינו זוג בודד לגמרי, היה חורף איום וקר, דירה קטנה בברוקלין לא היה לי מה לעשות והיתי סגורה בבית עם תינוק קטן ופתאום היתה לי הארה לצלם את הילד בפוזה שהוא היה, ומאז לא הסתכלתי אחורה. מאז עברו כמעט 4 שנים, בשנה הראשונה זה היה אינטנסיבי והמטרה היתה לגמרי להפיג את הבדידות, אבל אחר כך ובמיוחד בשנה וחצי האחרונות החלטתי שזאת המטרה ומהאהבה שלי לצילום ילדים אני רוצה להפרנס.
היום אני לא יכולה לעבור את היום בלי להוריד את המצלמה ממני. אני צריכה ליצר אימג' אחד מספק ביום – רק ככה אני נרגעת ומבינה שעשיתי משהו טוב היום.

איך הבלוג תורם לך בעשיה היומיומית של הצילום?

הבלוג שלי מכוון לנישה מאוד ספציפית שלמזלי, קוראת בלוגים. אמהות, משפחה, ילדים, ליף סטייל.
אני חושבת שבלי הבלוג היה לי מאוד קשה להגיע לפלח המאוד ספציפי הזה. אני מאושרת שיש לי בלוג שחושף אותי, את האמא שבי, ואת הצילומים שלי, כי ככה אני מסתכלת על העולם. החשיפה של האמנות שלי לאנשים יצרה לי עבודה, דרך להתפרנס, ובדרך הזאת היתה לי הזכות להפגש עם אנשים נפלאים. אני חושבת שבלי הבלוג אולי היתי מגלה אותם, אבל לא במהירות הזאת שבה זה נעשה.

איך את מתיחסת לחשיפה האישית בבלוג?

עם הזמן והתפתחות הבלוג היה לי ברור שהילדים יהיו בבלוג, לא ראיתי את הבלוג בדרך אחרת.
באחד הפוסטים התלבטתי אם לחשוף אותם, אבל הבנתי שהם חלק מהותי מהבלוג.
הרעיון לבלוג נולד בגלל שחמתי גרה בחו"ל והיה לי צורך לספק לה את החוסר המטורף הזה בלראות את הילדים. בגלל סבתא נורה הבלוג בהתחלה כתוב באנגלית, אבל אח"כ הבנתי שהקהל הישראלי פשוט לא קורא אנגלית (עשיתי בדיקה עם החברים הקרובים שלנו) וביקשתי ממנה רשות לשנות את המלל בעברית. סבתא נורה אמרה שאין בעיה רק הפצירה בי שאני אעלה הרבה פוסטים והרבה תמונות כפיצוי על השפה.

איך את מתיחסת לקהל הקוראים שלך?

בהרבה פוסטים אני כותבת אליהם בסוג של שיחה, אני מרגישה את הקוראים שלי כשאני כותבת וזה ממש כיף.  התקשורת עם הקוראים חשובה לי מאוד. אני ממש שמחה על התגובות. אני אוהבת לקרא תגובות כי מענין אותי מה אנשים חושבים. מענין אותי שההשקעה שלי לא בחינם.
פעם עשיתי פוסט של מדבקות לספרים, ככה בשביל הקוראים. בכיף שלי. אני אוהבת להדביק עם הבן שלי מדבקות על הספרים שלו ולפעמים אנחנו נזכרים בספרים שלא קראנו המון זמן וחשבתי שזה יעניין את הקוראים שלי, חשבתי שמה שיעניין אותי יעניין את הקוראים שלי. זה לא עולה לי כסף ולכן זה חינם.
קוראים כתבו לי שאלות במיילים על טיפים לצילום, והחלטתי פשוט לכתוב פוסט אחד שכולל את הטיפים ששלחתי להם במיילים. אני חושבת שצריך לתת לקהל הרגשה שהם ידעו שהם הכח המניע לכתיבת הבלוג.

את אחרי 4 סדנאות צילום, מאיפה בא הרעיון של סדנאות?

היתי בבולגריה והבת שלי היתה אמורה להכנס לגן אחרי שהיתה איתי שנה והיתי צריכה למצא לעצמי עבודה.
ישבתי עם חמותי ושאלנו מה נעשה, והיא אמרה "למה שלא תלמדי צילום", בשניה שהיא אמרה את זה עזבתי הכל, פתחתי מחברות ועטים והתחלתי לכתוב מערכי שיעור. מאותו רגע, במשך 4 שבועות, אני ובעלי,  כל בוקר יצאנו לבית קפה ודיברנו על אומנות וצילום. הקטע הכי מצחיק שיום אחרי שהרעיון של סדנאות צילום עלה,  קיבלתי מייל מבחורה מהממת בשם שרית ושם כתוב "הי אפרת, אני קוראת של הבלוג שלך אני ועוד 3 חבורת מעונינות שתעבירי לנו סדנת צילום". היא עשתה לנו את האישור הגדול שאנחנו במקום הנכון, ומאז יש לה מקום חם אצלי בלב. אחרי שפרסמתי את הסדנא הראשונה ראיתי שהביקוש גדל, אז פרסמתי עוד סדנאות במקביל.

 

האם יש לך חוקי כתיבה בבלוג?

לצערי הרב לא, אין לי חוקים. הייתי רוצה להעלות פוסט כל יום, כי כשאני אוהבת משהו אני אובססיבית אליו, ואני מקבלת המון תגובות בסגנון "נו מתי הפוסט הבא", "אני עוקבת באדיקות אחרי הבלוג שלך", ואני יודעת שיש את הצורך בפוסטים בתדירות גבוהה יותר. גם אני מחכה לפוסטים יומיים בבלוגים שאני אוהבת.

ספרו לי אם אהבתן את הפוסט ולמה

תגובות נוספות

יונית צוק