ראיון עם הבלוגרית אביבית, הבלוג סיפור כיסוי
איך לכתוב בלוג יונית צוק הבלוגריסטית

ראיון עם הבלוגרית אביבית, הבלוג סיפור כיסוי

אני לא זוכרת מתי התחלתי לעקוב אחר הבלוג "סיפור כיסוי", אני רק יודעת כשאביבית מפרסמת פוסט, אני מהנהנת ואומרת לעצמי בלב: "קלאסי, קלאסי שיהיה לאביבית בלוג". בשבוע שעבר הצגתי את המודל של התזה שלי אודות "הפיכת הבלוג מתחביב למקצוע מכניס" בכנס אגודת התקשורת ה-18, זה היה רגע מאוד מרגש עבורי, ואני חושבת שהבלוג של אביבית מתמצת מאוד יפה את המודל. (במידה ותרצו לשמוע אודות המודל, אני ארחיב בפוסט נפרד). כל התמונות , כמובן מתוך הבלוג של אביבית, סיפור כיסוי, הקלקה עליהן תוביל לפוסט הרלוונטי לתמונה. מוזמנות גם לעקוב אחר עמוד הפייסבוק של הבלוג.

למה החלטת לפתוח בלוג?

הבלוג התחיל עוד לפני העסק. לפני שהעזתי לקרוא לעצמי רפדית, לפני שבאמת חשבתי שיגדל ויצמח כאן עסק אמיתי. לכן גם השם "סיפור כיסוי" כי  קודם כל היה הבלוג שבו חשבתי שאספר על הפרויקטים שאני עושה, די מהר העסק של הרפדות וחידוש הרהיטים צבר תאוצה מטורפת ויחד איתו הבלוג קיבל כיוון מובנה יותר.

מה הבלוג עושה לך בתור עצמאית ובתור עסק?

קודם כל הבלוג הוא כיף גדול. כשאני קוראת תגובות או מגיעות אליי לקוחות פוטנציאליות וכותבות או אומרות שהן הגיעו דרך הבלוג והן אוהבות מה שאני עושה, זה תמיד מרגש אותי.  יותר מכך – לא פעם לקוחות שואלות אותי בתום העבודה אם הפריט שלהן יכנס לבלוג ואם אני הולכת לכתוב על הכורסה שלהן – זה מוכיח לי שאני עושה משהו נכון.  כמובן שמעבר להנאה מכך, הבלוג הוא עבורי גם כלי שיווקי שבכלל לא התכוון להיות כזה ואולי דווקא בגלל שהוא כל כך אותנטי הוא מדבר להרבה אנשים שהופכים להיות לקוחות.

ללא ספק הבלוג הוא שופר שקולו נישא למרחקים. ואני מגיעה איתו לכל מיני מקומות מפתיעים – לעיתונים ואתרים שרוצים לכתוב עלי, למקומות נידחים שרוצים שאעשה שם סדנת ריפוד, לארגונים ולמוסדות שזקוקים לעבודת ריפוד מיוחדת ועוד.

מתוך הבלוג סיפור כיסוי
מתוך הבלוג סיפור כיסוי

 

האם הסטודיו בבית או במקום אחר?

יש לי סטודיו בדרום תל אביב שנמצא לא רחוק מהבית, אני מדוושת לי על אופניים ורודות מרחק נסיעה קצרה על ציר סלמה. הסטודיו הוא כמו הבית השני שלי ואני ללא ספק מבלה בו יותר זמן מבבית. בדר"כ 6 ימי עבודה ארוכים בשבוע, ולכן, מטבע הדברים הסטודיו שלי חייב להיות נעים מאוד, מטופח ומקושט, נקי ומסודר. הסטודיו הוא גם חלל העבודה שלי וגם חלל לסדנאות (שלי ושל אחרים) ויש בו המון פיסות ממני – הוא מאוד נשי. הכניסה אליו מהרחוב הדרום תל אביב הכאוטי היא כל כך קונטרסטית שהבנות שבאות לסדנאות או לעבודת רפדות בדר"כ ממש מופתעות מהפנינה הלא צפויה. בואו נאמר שהסטודיו שלי לא נראה כמו מרפדייה טיפוסית (-:

ועדיין אני מופתעת כששואלות אותי בחשש – האם יש פה שירותים? כאילו – נראה לך שלא??…ואפילו שירותים יפים (-:

מתי את כותבת פוסט?

אני מאוד משתדלת לכתוב פעם בשבוע. בדר"כ יש לי הרבה עבודות שמחכות בתור להחשף ועדיין לא כולן מקבלות במה בבלוג. לעולם לא הייתי במצב שאין לי על מה לכתוב.

לפעמים יש תקופות עמוסות שאני פשוט לא מצליחה להגיע להשקעת הזמן הנדרש להעלאת פוסט שזה הרבה עבודה- לשבת על הלפ טופ, לברור תמונות, ואז קצת פוטושופ, להעלות לאתר, לכתוב, לעשות הגהה, לפרסם בפייסבוק… ואז התדירות קצת יורדת.

מה את אומרת למי שמפחדת לפתח בלוג?

בחיים יש מלא דברים מפחידים, לפתוח בלוג זה לא אחד מהם…

מתוך הבלוג סיפור כיסוי
מתוך הבלוג סיפור כיסוי

איך הגעת לעולם שיפוץ הרהיטים?

בעוונותיי עבדתי שנים בתחום השיווק והפרסום. יש לי תואר בתקשורת והייתי תקציבאית ואשת אינטרנט. אף פעם לא הייתי מרוצה מתחום העיסוק הזה והחלפתי הרבה עבודות. במקביל ייעצתי לחברים בעיצוב הדירות שלהם, נחשבתי בין מכריי כבעלת טעם טוב, ורבים תהו למה אני לא עושה עם זה משהו. יצרתי במלאכות יד שונות ותפרתי מילדות. תמיד ידעתי שיש לי ידיים טובות ועין חדה לעיצוב. אספתי רהיטים מהרחוב כשזה עוד היה מביך, אהבתי וינטאג' כשעוד לא ידעתי מה זו המילה הזו, אני בחורה נוסטלגית ואוהבת דברים ישנים ובסוף הכל התחבר. בעבודתי האחרונה כשכירה כבר התקרבתי לחומר והייתי מנהלת סטודיו של מעצבת אופנה, כשעזבתי את העבודה הזו הבנתי שזה או עכשיו או לעולם לא וקפצתי למים. הלכתי לעבוד כשוליה ברפדיה, ללא שכר וככה למדתי את המקצוע.

אגב, בחו"ל הרעיון של אישה רפדית אינו הזוי כפי שהוא בישראל. אני בקשר עם עוד רפדיות מהעולם ולמעשה, רפדית משוודיה סיפרה לי שרוב האנשים הצעירים שנכנסים למקצוע כיום בשוודיה הן נשים.

ספרי לי על הסדנאות

סדנאות הריפוד שאני מעבירה בסטודיו הן עבורי הזדמנות לחשוף את התחום הסופר מגניב הזה לאנשים נוספים. בעיקר נשים. רפדות בעיני זו מלאכה מאוד נשית וזה כיף לראות נשים אוחזות באקדח סיכות פניאומטי ומרפדות. בנוסף, בגלל שרוב הזמן אני עובדת לבד בסטודיו זו גם הזדמנות למפגש ודרך הסדנאות הכרתי עשרות נשים נהדרות, שבאו והשקיעו בעצמן, הגיעו מרחוק, עזבו ילדים קטנים בבית ובאו לסדנה שלי – זה תענוג עבורי לארח אותן בסטודיו שלי.

מי קהל היעד שמגיעה אליך לסדנאות?

הקהל הוא בעיקר נשים, נשים שאוהבות ליצור, נשים שמחפשות לעשות זמן איכות עם עצמן, עם חברה, או בת משפחה. לחגוג יומהולגת, או אירוע או סתם את החיים והיציאה מהשגרה. כשהתחלתי עם הסדנאות, לפני כשנה, פרסמתי אך ורק ללקוחות שלי – כאלה שעשיתי עבורן עבודות או נתתי הצעת מחיר. מהקהל הזה התמלאו סדנאות של חודש שלם, מאז אני מפרסמת את התאריכים של החודשים הקרובים בבלוג, בפייסבוק והרבה מפה לאוזן –  גם לסדנאות, כמו גם לשירותי חידוש וריפוד הרהיטים בסטודיו, המלצות מפה לאוזן זה הכלי החזק ביותר.

מתוך הבלוג סיפור כיסוי
מתוך הבלוג סיפור כיסוי

ולסיום עוד שתי שאלות

אילו טיפים מתוך הנסיון שיש לך, הית רוצה לשתף, בעקבות הכתיבה בבלוג שלך?

הפתיע אותי כמה תגובות אני מקבלת כשאני משתפת משהו אישי כמו נסיעה לחו"ל או משהו שעובר עליי. אני עדיין לא מרבה לעשות את זה וזה מחסום שלי אישית לא קל לעבור, אבל נחמד לתת הצצה מידי פעם לענינים שאינם בנושא הראשי של הבלוג.  וכמובן – תדירות גבוהה, תמונות מעולות וכתיבה רהוטה וללא שגיאות.

האם הבלוג תרם לעסק שלך? ואיך?

הבלוג והסטודיו –  אני מרגישה ששתי הישויות האלה שהן נפרדות לא יוכלו להתקיים האחת ללא השניה, הם קשורים ומזינים זה את זה. אני מרגישה ברת מזל לעסוק בתחום שאני אוהבת וברת מזל שיש לי פלטפורמה לחלוק את מה שאני עושה ויש מי שקורא ומסתכל.

סיפור כיסוי5

אני יודעת, אתן רוצות לקרא עוד, גם אני. אביבית המקסימה מחכה לכן בסטודיו שלה ובבלוג סיפור כיסוי. נכון, שעכשיו מתחשק לכן למצא ספה בבית לשפץ או לרפד? אני מחכה שהקטנה תפסיק להחריב לנו את ספת ה"בד הנשטף שעולה עוד 2000 ש"ח ומקבלים תמורת זאת עבודה בעיניים" כדי לשלח לריפוד מחדש אצל אביבית.

ספרו לי אם אהבתן את הפוסט ולמה

תגובות נוספות

יונית צוק