איפה ואיך הבלוג הפתיע אותך? - סקר בלוגריות ענק - שיווק עסקים בדיגיטל באמצעות אתר אינטרנט, בלוג ותוכן | הבלוגריסטית יונית צוק
BLOG DAY שמח במיוחד בבלוגספירה הישראלית

איפה ואיך הבלוג הפתיע אותך? – סקר בלוגריות ענק


קחו הרבה זמן לקריאה, כי כראוי למסיבת יומולדת, זה הולך להיות ארוך ומרתק אש:

אז למי שעוד לא ראתה, אתמול התאריך היה ה3108 קרי ה BLOG DAY. אני כל כך שמחה שהיום הזה הגיע, ולא רק בגלל שלמחרת מתחילים בית ספר, אלא בייחוד כי כל היום הפייסבוק שלי היה בחגיגות ענק של בלוגריות שחגגו בבלוג שלהן את הBLOG DAY. מבחינתי, אני רואה בזה הישג גדול, הצלחתי להביא משהו לקהילה, וזה את חגיגות הבלוג. אני זוכרת את עצמי לפני כארבע שנים, הייתי כמעט בין הבודדות שחגגו את יום הבלוגים ואילו היום, וואו איזה כיף.

את הבלוג דיי התחלתי לחגוג באופן רשמי לפני ארבע שנים, אפשר לקרא את הפוסטים הישנים בשביל להבין איזה דרך עשינו מאז ועד היום. אני כל כך גאה בדרך הזאת. אגב, אי אפשר לדעת לאן נגיע בדרך הזאת של הכתיבה, ואחד הדברים היפים שבלוג מאפשר לנו הוא הראייה הרטרוספקטיבית על הדינמיות של החיים, של הבלוג ושל העשייה שלנו בזכותו.

סיכום בלוג דיי שנת 2014

סיכום בלוג דיי שנת 2015

סיכום בלוג דיי שנת 2016

אני אסכם גם את השנה הנוכחית, יש כבר פוסט מתבשל אודות השנה המטורפת שעברה עלי, ועל התכנונים המרגשים לשנה הקרובה, אבל כמו שכתבתי, זה מתבשל ועוד לא מוכן. צריך לקרות עוד כמה דברים בדרך בשביל שהפוסט הזה יצא לאוויר. יש למה לחכות.

הסיום הכי יפה של אתמול היה, בעיני, סיום ההרשמה לפרלמנט 2017-2018, כל הנרשמות והנרשם מרגשים אותי ברמות אחרות לגמרי. ברוכה הבאה לקהילה. הולכת להיות לנו שנה מדהימה ותודה על האמון.

%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%9c%d7%9e%d7%a0%d7%98-_4-37

בלוגים נוספים שחגגו היום את ה BLOG DAY:

מיכל מנור בן ארי מהבלוג רואה עולם עם פרגון ל 9 בלוגריות טיולים שהיא אוהבת במיוחד. אפשר לקרא פה.

ערן בריימן מהבלוג The Laughing Traveller פרגן ל 6 בלוגרי טיולים שהוא אוהב במיוחד ולעוד שני בלוגים בנושאים שונים לחלוטין. אפשר לקרא פה

עמנואלה ביאנר מהבלוג מיס מנדלה פירגנה ל 6 בלוגים נהדרים שאני אוהבת גם. אפשר לקרא פה

לאה כהן מהבלוג ליקוטי שיבולים, בלוג סופר מקצועי! פירגנה ל 9 בלוגים מגוונים שאת חלקם לא הכרתי וזה תמיד שמח להכיר בלוגים חדשים. אפשר לקרא פה

קרן אורן מהבלוג קרן אורן עיצוב פנים מבריא מפרגנת ל4 בלוגריות מוכשרות במיוחד. אפשר לקרא פה

חן יאקה שומרון מהבלוג לימונדה מפרגנת ל 5 בלוגים עם הרבה כבוד, אפשר לקרא פה

אושרה פחימה שמש פרגנה בשרשור ענק לבלוגים לכבוד הבלוג דיי. אפשר לקרא פה

ערבה גרזון רז פרגנה בעמוד שלה בפיסבוק לבלוגים, אפשר לקרא פה

אטי הדר (שפיתחה לי את האתר ההו כה מהמם הזה) גם כן פרגנה לבלוגים ולאתרים שהיא פיתחה השנה, אפשר לקרא פה

קרן בר עם המלצות על 5 בלוגריות מתחומי הלייפסטייל שהיא אוהבת במיוחד אפשר לקרא פה

נעמה אורבך מהבלוג סימני דרך פרגנה לחמישה בלוגים שמשמחים אותה. אפשר לקרא פה

זיוה רענן מהבלוג שמתי לב עם המלצות על בלוגים שהיא מתחברת אליהם בבסיס הסיפור. אפשר לקרא פה

ואחרי ההקדמה הזאת, אפשר להתחיל לחגוג?

השנה החלטתי לבקש מחברות הקבוצה שלי בפיסבוק בלוגינג מתחביב למקצוע (אליה אפשר להצטרף לאחר השתתפות בהכשרה שלי) שיסכמו לנו את השנה של הבלוג שלהן על ידי מענה על שלוש שאלות:

1. למה פתחתי את הבלוג?
2. מה הדבר שהכי הפתיע אותי בעקבות הבלוג?
3. לינק לפוסט שאת הכי אוהבת בבלוג שלך. והסבר למה את אוהבת את הפוסט הזה במיוחד.

את השאלות הללו אני מצפה שתשאלו גם את עצמכן, אלו הן שאלות שבדרך כלל לא נשאל, אך הן סוללות את הדרך, שוב על ידי ראייה לאחור וראייה לעתיד. אני גם מלמדת את זה בקורס און ליין שלי אודות בלוגינג מתקדמות.

התשובות שקיבלתי בשרשור הזה היו כל כך מרגשות, הן מבחינת השיתוף והן מבחינת ההשפעה של הבלוגים על הבלוגריות. וכשצירפתי את כל התגובות לפוסט אחד, זה הזכיר לי את עבודת המחקר שעשיתי במסגרת התואר השני אודות עולם הבלוגים, גם אז זה היה עושר ואושר גדול. יש כל כך הרבה מה ללמוד על האפשרות של הבלוג לפתח אותנו בתור אנשים ועסקים, אותי זה פשוט מרתק. מזמינה אתכן לקרא וליהנות: (לחיצה על התמונה תעביר אותך לבלוג)

הבלוג של הדס וילף "אין מקום שהוא רחוק מדי"

הדס ווילף

1. פתחתי את הבלוג בהתחלה כדי לקדם את העסק. היום אני בעיקר נהנית
2. הפתיע – הלכתי להביא משהו למישהי שאני לא מכירה והיא לא מכירה אותי. היא פתחה את הדלת ועוד לפני שאמרה שלום צעקה בהתלהבות "אני קוראת אותך!".
3. אולי לא הפוסט שאני הכי אוהבת, אבל הוא בין האהובים עלי: מה בין יוגה, "הפולנייה" וארגז ירקות אורגנים?

עדי מורן קיבא מהבלוג מעציםמאמא

עדי מורן קיבא

1. רציתי לקדם באמצעותו את העסק
2. רוב הכתיבה שלי בכלל אישית ולא מהעולם המקצועי שלי וכיף לי לכתוב. זה לא עול כמו שחשבתי שיהיה.
3. פוסט אהוב עלי הוא אמא נוכחת כי הוא בדיוק זה- התזכורת למה בחרתי לעסוק במה שאני עוסקת, לתמצית ההוויה שלי, ליעוד שלי להיות שם בשביל אחרות. והוא מרגש אותי עד דמעות בכל פעם מחדש

נירי שאול מהבלוג אמא מטיילת לבד

נירי שאול

1.פתחתי את הבלוג כי הרגשתי שאני חייבת לשתף בתחושות שלי ובחוויות שלי מהנסיעות לבד לחו"ל, ואני רוצה להגיע לכמה שיותר אמהות ולתת להן השראה לעשות את זה בעצמן ולקבל ממני כלים כדי לצאת לדרך הכי מוכנות. הרגשתי שאני רוצה לעשות כל מה שאני יכולה כדי שעוד אמהות יחוו את זה, אז הבלוג הוא תחילתו של המסע בדרך שלי להגיע לכמה שיותר כאלה.

2.מה הכי הפתיע אותי בעקבות הבלוג? קודם כל ההדים והתגובות שקיבלתי עליו, גם בנושא של הבלוג וגם בקשר לסגנון הכתיבה שלי. אחרי חודש שהבלוג היה באויר קיבלתי פניה אישית ראשונה ממישהי שלא הכרתי, שביקשה את עזרתי ב"יציאה לדרך", וזה ממש ריגש אותי כי הבנתי שאני באמת מצליחה לגעת.
עוד ערך מוסף שהגיע היה האהבה והחיבוק מקהילה שלמה של בלוגרים שנחשפתי אליה באמצעות הבלוג וזה ממש מחמם את הלב.

3.האמת היא שאני אוהבת את כל הפוסטים שלי, כל אחד מהם יוצא ממקום כל כך אישי ומחובר למשהו שעברתי עם עצמי או שהיה חשוב לי לשתף. פוסט שאני מאוד קשורה אליו הוא הסיפור של הלונה-פארק הנטוש בברלין שטיילתי בו. הוא מחזיר אותי לרגע מאוד עוצמתי שהיה לי עם עצמי לבד, וזה היה יום של הרבה מאוד תובנות בקשר להרבה דברים בחיים שלי, וזה מעביר יפה את התחושה הזאת של להיות לבד בחו"ל.

גלית שול מהבלוג לאהוב ת'עבודה

גלית שול

1. פתחתי את הבלוג כדי לשווק את עסק האימון שלי.
2. הכי הפתיע אותי המהירות שהלקוחות החלו להתקשר.
3. הפוסט שאני אוהבת הוא זה שקיבלתי בעקבותיו הרבה פניות: איך למצא את הנישה העסקית שלך?

ערבה גרזון רז מהבלוג אישווה

ערבה גרזון רז

1. פתחתי את הבלוג כי היה לי צמא להישמע, יש לי הרבה מה להגיד וחיפשתי מרחב שיכול להכיל את הדעות שלי ולהוות שופר עבורי.
2. מה שיש לי להגיד מעניין א/נשים. נדהמתי לגלות שכמה פוסטים הפכו ויראליים. גיליתי שכשמשהו כתוב טוב ומתמלל את המחשבות של נשים שונות שחוות דברים זהים, זה פשוט חי מעצמו.
3. הפוסט הזה פשוט הצליח לפצח משהו שלא הבנתי במשך הרבה מאוד זמן. זה היה אסימון ענק בחיים שלי וזה הנגיש נושא מאוד לא פופולרי בצורה שאיפשרה לעוד נשים להתחבר אליו: 4 דברים שילדה מתבגרת צריכה להסתיר ואיך זה ישפיע על חיי המין שלה.

חן יאקה שומרון מהבלוג למה לא סיפרתם לי?!

%d7%97%d7%9f

את 'למה לא סיפרתם לי' פתחתי כי הכריחו אותי. ההריון של יוני סיבב לי את כל המערכת, לא הכרתי את עצמי ואז הוא נולד והפכתי פתאום למישהי אחרת. זה היה מבלבל ומפחיד והייתי צריכה להוציא קיטור. הסטטוסים בפייסבוק והתמונות באינסטגרם קיבלו המון תגובות והזדהות. זה עזר לי והבהיר לי עוד יותר את הנקודה שתמיד אמרתי – לא מספרים לנו שום דבר וזה חבל, הרגשתי שאם היו באמת מספרים לי קצת ממה שעשוי לעבור עלי זה היה עושה את הפיצוץ של הבועה הרבה פחות טראומתי. אז שמעתי בסופו של דבר לכל הקולות של החברים הקרובים שאמרו לי לעשות עם זה משהו ופתחתי את הבלוג.

אני ידעתי שיש מי שיתחבר למילים שלי, זו הרי חלק מהסיבה שפתחתי את הבלוג אבל זה כל הזמן ממשיך להפתיע. כשמישהי באה ואומרת לי תודה ושעזרתי לה להתמודד עם דברים – אין לזה מחיר.
אבל יותר מזה הפתיעה אותי העובדה שזה כל כך משחרר, להוציא את המחשבות והתהיות ובעיות והתסכולים החוצה. אני עדיין קוראת לו הפסיכולוג שלי וזו ההגדרה הכי נכונה שאני מוצאת לו – הוא סולל לי דרך להבין את עצמי ולהבין את יוני בצורה טובה יותר.

קשה לבחור את הפוסט האהוב עלי אז אני אשים את זה שמספר על נקודת המפנה

מיכל מנור בן ארי מהבלוג רואה עולם

%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%9c-%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%a8

1.. פתחתי את הבלוג כדי לעסוק בצורה טוטלית במה שאני אוהבת, זאת לאחר שחשתי מיצוי בעבודתי כעיתונאית ורציתי משהו משלי.
2. מפתיע ומרגש אותי בכל פעם מחדש שאנשים שאני מכירה וגם כאלו שלא מכירה מספרים לי שתכננו את הטיול שלהם בעזרת הבלוג שלי.
3. הפוסט האהוב עלי הוא הפוסט 'הרומן שלי עם ברלין' כי הוא מצליח לשלב בין תחושותי האישיות לבין המלצות פרקטיות על עיר שהתאהבתי בה

ליאת לזר מהבלוג של ליאת לזר הכל על משאבי אנוש

%d7%9c%d7%99%d7%90%d7%aa-%d7%9c%d7%96%d7%a8

1. רציתי שיכירו אותי בעולם של משאבי אנוש וניהול.
2. שמפרסמים ואנשי משאבי אנוש רוצים לפרסם את הדברים שהם עושים באתר שלי
3.הפוסט שכתבתי על הפיטורים שלי שזכה ל 13000 כניסות.

קרן קטקו איילי מהבלוג חיים משותפים

%d7%a7%d7%a8%d7%9f

פתחתי את הבלוג בהתנדבות כדי לעודד ולהעצים את כל העוסקים בתחום החברה המשותפת. ישנם המון תוכניות, ארגונים ויוזמות שמקדמות ופועלות למען חיבור בין חברות, אוכלסיות ובכלל בין בני אדם שנולדו לתרבויות ומסורות שונות. ראיתי שרובם פועלים במעגלים נפרדים. מעגל חינוך חברה משותפת. מעגל היי טק וחברה משותפת. מעגל מדיה וחברה משותפת וכך הלאה. הבנתי שיש צורך ענקי לחבר בין המעגלים.

הפתיע אותי ווטסאפ שקבלתי ממנכ'לת אחת היוזמות לקידום חיים משותפים שבו כתבה לי – "אנחנו פעילים כל הזמן, אבל עכשיו שאנחנו אצלך בבלוג, אנחנו מרגישים שאנחנו חלק ממשהו גדול הרבה יותר". ואכן יש לי כ- 5000 כניסות מדי חודש רק אורגני עוד לא מימנתי שיווק כלל וכלל. אני חושפת מאות ארגונים, יוזמות ותוכניות. 80% מהפוסטים הם תכנים של מידע, לוח אירועים בחיים משותפים, מאגר ארגונים, קולות קוראים ולוח דרושים בתחום הזה. ו- 20% אני כותבת…. והנה לינק לאחד הפוסטים האהובים עלי

קרן בר מהבלוג Karen B

%d7%a7%d7%a8%d7%9f-%d7%91%d7%99

1. את הבלוג הראשון שלי פתחתי כי היה לי חסר משהו שהוא רק שלי. עבדתי במשרד והרגשתי שאני מעצבת בשביל מישהו אחר. פתחתי את הבלוג בשביל הנפש. את הבלוג השני, פתחתי אחרי שיצאתי לעצמאות והמטרה שלו הייתה להנגיש את עולם העיצוב גם למי שלא ממש מבין בעיצוב.
2. הדבר שהכי הפתיע אותי בעקבות הבלוג הוא שבזכותו הכרתי את שירה גנני, מאבנירו. אני הייתי מאוהבת בבלוג שלה. כשנפגשנו, גילינו שלכל אחת יש ״סקול גירל קראש״ על השנייה. חזרתי הביתה וסיפרתי לבן זוגי ששירה, שהיא סופר קולית ומוכשרת, רצתה לפגוש אותי בעקבות הבלוג (בדיעבד גיליתי שגם היא סיפרה את אותו הדבר לבעלה). מאז אנחנו חברות טובות ועושות המון שיתופי פעולה כיפיים יחדיו. לא הייתי מכירה אותה לעולם, לולא הבלוג.
3. הפוסט האהוב עליי בבלוג כרגע הוא פוסט על בחירת הצבע הלבן לבית.כשפרסמתי את הפוסט, לא ציפיתי את מה שקרה אחר כך. יש לי הרבה עוקבות שהן מעצבות פנים. והרבה מהן כתבו בתגובות את הצבעים הלבנים שהן אוהבות להשתמש בהן. כך שהיום, יש לי מאגר נפלא של צבעים לבנים לבית, שלא הכרתי לפני כן.

גלית קידר מהבלוג שיעמום הוא בחירה

%d7%92%d7%9c%d7%aa-%d7%a7%d7%99%d7%93%d7%a8

1. בלוג הוא סוג של חלום. 15 שנים, מאז נולדה הבכורה, שהחלום הזה מלווה אותי. לפני שנה וחצי, העזתי להתמודד עם רוב הפחדים – שהראשון בהם הוא חוסר יכולת לכתוב בלי שגיעוט כתיב, והשני קושי אדיר ללמוד הכל לבד (סוג של אתגר), ולפתוח בלוג.
בנתיים הבלוג ממש רחוק ממה שאני רוצה שהוא יהיה. בנתיים (עד שאני אלמד מה שאני צריכה ורוצה ללמוד), הוא קצת הפך להיות פלטפורמה פירסומית לחוויות לשעות הפנאי.
2. הכי מפתיע אותי זה לשמוע "היי אני מכיר/ה אותך – הבלוג שלך שיעמום הוא בחירה".
3. הפוסט שאני אוהבת שייך לקטגוריית – טיול בקטנה.
אני כל כך אוהבת לטייל, אבל מצבי הבריאותי, לא מאפשר לי לעשות טיולים קשים כמו בעבר.
אז בקטנה, ככה….

זיווה רענן מהבלוג שמתי לב

%d7%96%d7%99%d7%95%d7%94

פתחתי את הבלוג כדי ליצור לעצמי מקום שבו אוכל להשמיע את קולי. במשך שנים רציתי לכתוב וגם נגעתי פה ושם בכתיבה אבל לא היה לזה המשך. את הבלוג פתחתי אחרי שנים של מעורבות בקהילה וירטואלית שהנושא שלה היה טיולים. לא חשבתי שאפשר לבטא קול אישי דרך התחום הזה, אבל בסיטואציה שבה החלטתי לפתוח את הבלוג פשוט הייתי שם והחיבור לנושא היה טבעי.
וככה דרך סיבוב ארוך הגעתי למקום שהוא נכון לי. הופתעתי (ועד היום אני מופתעת) מכך שאפשר לבטא קול אישי באמצעות כתיבה על טיולים או על אמנות, אחת מהנישות שלי בתוך עולם הטיולים.
כשהתחלתי לא ידעתי לאן אקח את הבלוג או לאן הוא יוביל אותי, והלכתי אתו למחוזות מעניינים שיש בהם גם אמירה אישית וגם חקירה ולמידה.
אני אוהבת הרבה פוסטים שכתבתי, אז אני לא יודעת אם הבחירה הנוכחית היא הכי הכי. בכל אופן, בחרתי בפוסט שכתבתי על האמן אחמד כנעאן, כי יש בו הרבה אמירות אבל בסבטקסט. הוא לא צועק אותן. יש בו סיפורים של אנשים, שזה משהו שאני ממש רואה בו מטרה כי הוא תורם בעיני בהרבה מישורים. הסיפורים נוגעים בנו, הם מעגלים קצת פינות, מקרבים ומעוררים מחשבה. הפוסט הזה חזר אלי בהפתעה פעמיים בזמן האחרון. פעם אחת כשחברותי זכרו אותו ואמרו לי להעלות אותו בדיון בנושא טיולי שורשים (למרות שהוא לא כזה במובהק) ובפעם האחרונה לפני שבוע. קיבלתי מייל ממישהי שאני לא מכירה, שחיפשה חומר על האמן אחמד כנעאן והגיעה אל הפוסט שלי. היא התרשמה מהתוכן ובכלל מהתכנים של הבלוג ומיד נרשמה. מובן שהתרגשתי. התגובות נמחקו לצערי בהעברת הבלוג לפלטפורמה החדשה. 

 איילת ונציה מהבלוג התבלינים של איילת

%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%aa

1. פתחתי את הבלוג כי אני אוהבת לכתוב. רציתי בית לכתיבה שלי. ורציתי שהכתיבה שלי תגיע לכמה שיותר אנשים. מה שיש לי להגיד. מה שיש לי לתת. שתהיה לי במה משלי ומקום להגיד את הדברים ולתת את הערך והמתנות שלי.
2. הכי הפתיע אותי זה לראות כמה אני ממש לא יודעת על כתיבה וכמה יש לי עוד כל כך הרבה ללמוד כמו גם להבין איך הכתיבה שלי הלכה למעשה משפיעה על החיים של אנשים.
3. הפוסט שאני הכי אוהבת ורלוונטי שוב עכשיו לפני החגים הקרבים ובאים הוא הפוסט על איך מכינים ארוחה מרובת משתתפים. זו מבחינתי הייתה פעם ראשונה לכתוב בלוג שמאגד את כל הידע והניסיון שלי בבישול לאנשים ולשים אותו על השולחן ולתת לאנשים כלים להתמודד עם אחד הפחדים הגדולים שיש להם וזה איך לבשל ליותר מ 2-4 אנשים.

רוית רוד מהבלוג של רוית רוד

%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%aa
1. התחלתי לכתוב בלוג כאשר נותרתי ללא פלטפורמת כתיבה (אחרי שכתבתי בשני מגזינים אינטרנטיים), וחיפשתי מקום לכתוב בו את כל הרעיונות שלי. מעין יומן עיצוב.
2. מה שהפתיע אותי בעקבות הבלוג הוא שיש אנשים שקוראים באדיקות ועוקבים ומחכים לרגע שיצטרכו לעצב את ביתם, ומרימים טלפון ומספרים שהתחברו אלי מאוד באמצעות הכתיבה וככה בחרו בי. לא מתמונות של פרוייקטים, אלא מהתוכן והאופן. מאוד מרגש.
3. הפוסט האהוב עלי הוא ״כמה ולמה זה עולה לנו, לכם?״. הפוסט היחיד שהעזתי להביע עמדה מוצקה על תמחור עיצוב הבית. היו לי חששות רבים שהפוסט יהיה מעין ״גול עצמי״, והופתעתי לראות את כמות הקוראים העצומה, השיתופים, התגובות, ולא רק מקולגות. 

אביבית ירקוני כהן מהבלוג הכל טוב

%d7%90%d7%91%d7%99%d7%91%d7%99%d7%aa

1. התחלתי לכתוב כדי להרים את עצמי. אחותי נפטרה והרגשתי שאני שוקעת.. הכל התחבר עם חלומות שהיו לי לפני וקצת נתקעו. בעלי (זה שתמיד חושב איך הוא יכול לעשות לי עוד קצת טוב) הציע שפשוט אתחיל לכתוב. והתחלתי. השאר ממש היסטוריה..כי הבלוג גרם לי להזדקף, לברר מה אני אוהבת ולהתחיל לעשות…
2. הדבר שהכי הפתיע אותי הוא שאנשים ממש אוהבים את מה שאני מביאה אליהם… שלא כל מה שאני חווה דרך העיניים שלי ברור לכולם ובעיקר בעיקר שאני ממש אוהבת לכתוב!
3. זה הפוסט שאני הכי אוהבת (בינתיים) כי הוא הכי חשוף שלי והכי מדויק עבורי כרגע

איה תמרי מהבלוג של איה תמרי יועצת לכלכלת משפחה

%d7%90%d7%99%d7%94-%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%99

1. התחלתי לכתוב את הבלוג אחרי שקיבלתי פניה מאתר כלשהו בבקשה לכתוב לבלוג שלהם בנושאים מקצועיים. זה מאוד החמיא לי והלחיץ אותי אבל אז אמרתי לעצמי – רגע למה לכתוב לאחרים, אכתוב בשבילי וככה זה בעצם התחיל.
2. הדבר שהכי הפתיע אותי זו היצירתיות שהתפרצה ממני. שנים הסתובבתי ואמרתי לכל מי שעניין אותו לשמוע, וגם למי שלא, שאני לא אדם יצירתי. הבלוג גרם לי להבין שאני דווקא כן, לא ציירת מעולה אבל כותבת דווקא טוב.
3. הערך המשמעותי בחיי הוא המשפחה שלי והיא גם הכוח המניע עבורי אז הפוסט האהוב עלי הוא כמובן קשור למשפחה שלי

ערן בריימן מהבלוג The Laughing traveller

%d7%a2%d7%a8%d7%9f

1.. עוד לפני הבלוג כתבתי לי חוויות בטיול או שניים ושלחתי לכמה חברים שאמרו שזה זורם טוב. אז אמרתי "יאללה בוא נפתח בלוג" כשאחת המטרות היא לחשוף אנשים למקומות פחות מוכרים.
2. אולי מה שמפתיע אותי כל הזמן זה כמה אפשר להתפתח… כל פעם שאני קורא מאמר, רואה וידאו, חוזר מכנס, אני מביו שיש כל כך הרבה מה לשפר!
3. קשה לבחור, אבל זה בטוח אי שם ב"למעלה של הרשימה" – זה היה היום האחרון שלי בטיול מקסים ושילב גם שמורה פחות מוכרת וגם מפגש קרוב עם… דב

אסנת חן מהבלוג אסנת חן התפתחות וצמיחה אישית

http://www.osnatchen.co.il

1.בעקבות 'סדנת פתיחת בלוג' שלך יונית התחיל להבשיל הרצון לפתוח בלוג. לא היה לי קצה חוט על מה לכתוב ואיך כל זה יצא אל הפועל ובכלל כל המהות של בלוג עמדה בסתירה לכך שמאוד שמרתי על הפרטיות שלי וכל נושא החשיפה היה ממש רחוק ממני. אבל היתה שם הקריאה שלשמחתי בחרתי להקשיב לה.
2. הבלוג הפך להיות מקום למימוש הפוטנציאל האישי בהיבט של ביטוי אישי, חיבורים והבנות שהתגבשו דרך המילים, יצירתיות, השתייכות לקהילה חמה ומחבקת ובעיקר סוף סוף הייתי אשכרה מרוצה מעצמי וגאה במה שיצרתי, בלי ספקות. משהו בתוכי בפנים קצת הזדקף גם בגלל הסיפוק העצמי אבל גם מהתגובות מסביב של מי שנכנס וקרא. וכן, גיליתי שאני יכולה לחיות בשלום עם החשיפה האישית וגם להשפיע לטובה על אחרים באופן כזה שאנשים יכולים להיטיב את הרגשתם דרך קריאת המילים שלי.
3. אני ממש אוהבת כל מה שכתבתי אבל אם צריך לבחור, הפוסט הזה שצירפתי ממש נכתב מהלב ואני חושבת שהרבה נשים יכולות למצוא את עצמן בתוכו והוא מדבר את הכאב שלהן: אני לא מספיק טובה.

 יעל כרמי מהבלוג מכל האהבות

%d7%99%d7%a2%d7%9c-%d7%9b%d7%a8%d7%9e%d7%99
עד לפני כ- 7 שנים לא היה לי פייסבוק, דבר שקשה להאמין. ואז, לא רק שפתחתי פרופיל בפייסבוק פתחתי בלוג בסלונה, אחרי שחברה המליצה לי. לא ידעתי מה זו המילה הזו בלוג בכלל. מה זה, איך כותבים בו, למי, מי קורא, איך מעלים תמונה ואיך משתפים. שיגעתי, אז, לעורכות ולצוות הטכני את השכל עד שהבנתי מה זה ואיך זה עובד.
הדבר שהפתיע אותי ביותר הוא: קוראים אותי. מגיבים לי. דברים שאני עוברת בחיי עוברות גם נשים אחרות. בתחילת הדרך כתבתי הרבה על יחסים, חיי כגרושה, דייטים ונשים כתבו לי בפרטי שאני נותנת להם הרבה כח, כי הנה, אפשר למצוא אהבה ולבנות פרק ב'(שהוא הפרק הכי יפה בספר) גם אחרי שהמשפחה מתפרקת.
הבלוג שלי שינה את חיי, בזכותו בניתי לי מקום בעולם בזכות המילים שלי ויצרתי לעצמי קריירה כמרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית וליצירת בלוג. אני מתחזקת היום שני בלוגים, האחד בסלונה שהוא 'בלוג כל' ובו אני מעלה בחודשים האחרונים בעיקר פוסטים הנוגעים באקטואליה ואג'נדה. ובלוג באתר החדש שלי 'בלוג משלך'.
קשה לבחור פוסט אהוב במיוחד, אבל יש כזה וזה הפוסט על אבא של ע., בן זוגי, ועל הפגישה שלו עם זוגתו לאחר שעבר לגור אצלנו בבית הסיעודי בקיבוץ והיא נשארה בתל אביב, לפי בחירת בנותיה. אביבה היקרה כבר איננה, ואייב איתנו, ויחגוג בדצמבר 98. את הפוסט הזה קראו המון אנשים. המון. עד היום אני מקבלת עליו תגובות, ואני זוכרת איך כתבתי ובכיתי. 

נעמה אורבך מהבלוג סימני דרך

%d7%a0%d7%a2%d7%9e%d7%94

1. פתחתי את הבלוג כי אני נורא אוהבת לקרוא בלוגים, ובלוגריות רבות נכנסו לי ללב והשפיעו עלי. הרגשתי שיש לי על מה לספר בדרך שרק אני יכולה לספר. אני מרגישה שהפורמט הזה נותן ביטוי לכמה יכולות שלי שעד אז קיבלו ביטוי באופן חלקי – המצאת רעיונות, צילום, עיצוב, כתיבה. מבחינתי הבלוג הוא המגזין הפרטי שלי.

2. הדבר שהכי הפתיע אותי זה שהקוראות שלי חושבות לפעמים שהחיים שלי כאמא הם בול כמו בבלוג – יצירתיים, סבלניים, עם המון תשומת לב לפרטים. אני מרגישה צורך להתנצל (בלב) כשאני מעבירה עם הילדים אחר צהרים סתמי עם טלויזיה וחביתה וסלט וצעקות רגילות. מבחינתי הבלוג הוא זרקור שמאיר על מה שאני בוחרת, אלה לא חיי היום יום, בטח שלא כל יום. עוד דבר שמאוד הפתיע אותי זה ה"השתלטות" של הבלוג על איך שאני רואה את העולם. כל דבר שאני עושה, בעיקר עם הילדים נכנס אצלי בראש לקטגוריה – זה כן לבלוג, זה לא לבלוג. מצד אחד זה קטליזטור לפרויקטים מגניבים, מצד שני לפעמים זו מנוחה להחליט – זה לא לבלוג ואני לא צריכה לתעד, לביים ולחשוב על זוויות.

3. פוסט שאני אוהבת במיוחד הוא הפוסט על המתנה שהכנתי לאחותי לחתונה. בפוסט יש שילוב של מתנה מיוחדת ואישית, הרבה ד"שים מהאייטיז ויחסים בין אחיות שזה נושא מרתק עבורי.

 

שרון גולן מהבלוג פינגרפוד

%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f

1. את הבלוג פתחתי די במקרה, במשך שנים אהבתי לבשל בריא לנו ולילדים כשנולדו, ותיעדתי הכל באינסטגרם, אבל זה הרגיש לי שיש מקום ליצור עוד תוכן סביב המתכונים והתמונות ויום אחד פשוט פתחתי אותו.
2. שאני ממש נהנית מהתהליך, מיצירת הרעיונות, העיצוב, הצילום, העריכה – כל השלבים שיוצרים פוסטים, כי בשונה מהעבודה היומיומית שלי – פה אני זו שקובעת מה יהיה ולמה, בלי להתחשב בשיקולי לקוח (חוץ מהקוראים.. אבל זה שונה).
3. לינק לפוסט שאני הכי אוהבת בבלוג: איך לעשות סדר במטבח. אני מאוד אוהבת סדר, אבל אף פעם לא תיעדתי תהליך סדר בבית בצורה כזו, והאמת – זה ממכר ממש. בנוסף, התגובות שקיבלתי עוד יותר עודדו אותי שחשוב שאמשיך בתהליך הזה ואשתף בו, כי הוא נותן השראה לעוד הרבה אנשים לגבי סדר וארגון בהתנהלות במטבח.

מירי אגסי מהבלוג Bead Work

%d7%9e%d7%99%d7%a8%d7%99
1. פתחתי את הבלוג כי רציתי לשתף את ההתלהבות שלי ממה שמצאתי ברשת בהקשר ליצירות שאני יוצרת בחרוזים קטנטנים, חוט ומחט. יש אמנים מדהימים וגם הדרכות חינמיות מצויינות.
2. מה שהפתיע אותי זה שנשים מכל העולם גילו עניין ונרשמו לבלוג.
3. אני אוהבת את הפוסטים החדשים , מהתקופה האחרונה שמביאים את הלך הנפש, הרעיונות והחשיבה הכוללת שלי בתחום האמנות והיצירה. אני מנסה ככל יכולתי להתבטא באופן הכי אמיתי, וזו במה חשובה עבורי. אני עדיין בתהליך השתכללות ומשתדלת לתת לעצמי יותר חופש ביטוי.. אמנם זה לא הפוסט הכי אהוב עלי, אבל ללא ספק הוא הכי חשוב מבחינתי. חזרה לעבודה ולכתיבה אחר זמן ממושך:

עמנואלה ביאנר מהבלוג מיס מנדלה

%d7%9e%d7%99%d7%a1

למה פתחתי את הבלוג – שנים שזה היה במחשבות שלי גם אם לא קראו לזה 'בלוג'. ובכלל לא הייתי מסוגלת לכתוב וללחוץ על 'פרסם'. אבל לפני שנתיים החלטתי לנסות, הבנתי שזה משהו שאני רוצה בשבילי ולא היה לי מושג לאן זה הולך.

הדבר שהכי הפתיע אותי – העובדה שאני אוהבת לכתוב ואין לי בעיה עם זה שאחרים יקראו. מהרגע שהבנתי את זה פתאום צצו לי מלא רעיונות לפוסטים. וגם התגובות 🙂

פוסט שאני אוהבת – בגלל שהוא מדבר על האהבות שלנו ועל כך שצריך לדעת מה הן. לא תמיד אפשר לעשות רק מה שאוהבים כי החיים, מה לעשות, לא תמיד מאפשרים. אבל חשוב לדעת מה באמת אוהבים, ולנסות לשלב את זה בחיים שלנו בדרך זו או אחרת. בתקופות מסויימות יותר ובאחרות פחות. אבל כשיודעים, זה כבר טוב

שרון היינריך מהבלוג Paris chez Sharon

%d7%a9%d7%a8%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%99%d7%a0

1. למה פתחתי את הבלוג? התשוקה שלי לעולם המתוקים בפריז הביאה לי את הנחמה ביומיום המטורף בו חייתי. לפני 8 שנים, ממש בספטמבר, החלטתי לתעד בפעם הראשונה את התחושות שלי בעיר האורות. אז עוד גרתי בישראל ופשוט כתבתי על התחושות שלי כשאני מטיילת בפריז, בדגש על עולם המתוקים. חשתי כמה יש לי לספר לעולם על העולם הזה וכמה אני יכולה להביא באמצעותו את עצמי, את התשוקות שלי. הבלוג היה המפלט שלי, המקום שבו אני אני.
2. מה הדבר שהכי הפתיע אותי בעקבות הבלוג? ללא ספק המעבר לפריז. בזכות הבלוג עברתי לפריז, בעצם הבנתי שכדי לכתוב על פריז אני צריכה ורוצה לגור בה. זה היה הצעד הכי משמעותי שעשיתי בחיי והיום אחרי 7 שנים נפלאות בעיר האורות, עם אהבה שנולדה במהלך סיור קולינארי ועם עסק משגשג אני מסתכלת לאחור באושר גדול ומברכת על הרגע הזה שבו שחררתי את הפוסט הראשון שלי.
3. לינק לפוסט שאת הכי אוהבת בבלוג שלך. והסבר למה את אוהבת את הפוסט הזה במיוחד. וואוו, זו שאלה ממש קשה 🙂 יש פוסט אחד שקראתי לו "לבד בפריז ולא בודדה". כתבתי אותו כמה שבועות אחרי שהבלוג נפתח והוא בא מהבטן. בכלל לא דמיינתי שאחרי 7 שנים 8 שנים אקרא אותו מהדירה הקטנה שלנו ליד האייפל. אני אוהבת אותו כי הוא בתולי, בלי כל אינטרס, ללא פילטרים, PURE אני. לעתים אני קוראת אותו כדי להזכר והוא זורק אותי אל מקומות אחרים, טובים יותר וטובים פחות, אבל אל מקום שבו עוד לא ידעתי לאן תוביל אותי הדרך. לפעמים כיף לא לדעת….

תמרי סלונים ליבס  מהבלוג Tamari & Me

%d7%aa%d7%9e%d7%a8%d7%99

למה פתחתי את הבלוג?
לא הרבה יודעים אבל שנתיים לפני שפגשתי אותך כבר לחצו עליי לפתוח בלוג. תמיד כתבתי מאוד יפה ואהבתי לכתוב והמקום של עיצוב וצילום וויז'ואל ממנו באתי היה בסיס מצויין להכל.
פתחתי בתפוז בלוג שקראו לו: אמא שלי מעצבת אופנה.
לפוסט הראשון והיחידי בו שהיה מאוד מצחיק האמת, היו המון תגובות וישר כשהן הגיעו החלטתי שזה מדי חשוף לי וסגרתי אותו. נבהלתי מאוד. ממש ברחתי.
ואז הגיע כעבור שנתיים "גילוי הפינטרטס שלי" שהוא בעצם הסיבה, או הטריגר שבזכותו בכלל נפגשנו את ואני ובדיעבד בזכותו נולד בעצם הבלוג שלי.
כשנפגשנו באתי עם אג'נדה לפתוח אתר לייבוא כלים מדנמרק יחד עם חברה שלי.
ואז שאלת אותי את ה – שאלה: תמר מה הדברים שאת הכי אוהבת לעשות…
ועניתי לך בלי לעפעף שאני הכי אוהבת: לוחות השראה, לכתוב ולצלם. ופינטרסט כמובן. ואמרת לי אז תכתבי על זה בלוג.
ועכשיו אני אענה לך למה פתחתי בלוג… כי לא התכוונתי לפתוח בלוג…הכל בא בהפתעה.
ואולי ובזכות המקום הרגעי והלא צפוי הזה, הכל התפרץ כל כך בטבעיות מהרגע הזה שאמרתי כן. הכל זרם כאילו זה היה צריך לקרות.

הדבר שהכי הפתיע אותי כמובן בעקבות הבלוג אלו האנשים. התגובות הרבות שהתחילו ממש מהפוסט הראשון. משהו בכתיבה האישית ובחשיפה שלי שיצאה ממני בלי להתכוון היתה חדשה בעולם הבלוגים ואנשים הסתקרנו מאוד על מה מדובר. מי אני? מה אני? מאיפה צצתי?
התחלתי לקבל המון טלפונים, הודעות בפרטי ותגובות ומיילים ואנשים שרוצים להכיר אותי לא הבנתי מה רוצים ממני… מה קורה לי בכלל. בסך הכל כתבתי פוסטים… ופתאום צמחה לה סביבי קהילה נפלאה, אנשים חדשים, הכרויות מחוץ למסך… פתאום החלו הסדנאות וההרצאות והפינטרסט… וקבוצת הפייסבוק שלי והפייסבוק בכלל… הכל קרה במקביל. ועד היום זה מפתיע אותי ומרגש אותי כל יום מחדש. זה נשמע כאילו זה בא מעצמו אבל לטובת בלוגריות מתחילות אני חייבת לסייג ולומר שעבדתי ועדיין עובדת מאוד מאוד קשה בשביל שזה יקרה וימשיך, זה לא בא מעצמו. זו עבודה קשה להגיע למקום הזה. אבל זו הנאה גדולה וסיפוק אדיר.

תמיד כשאת שואלת מה הפוסט האהוב עליי, אז כמובן שלא משנה כמה פוסטים כתבתי מאז וכולם יפים ואהובים עליי מאוד. ועדיין "אירלנד" (שהפך להיות כינוי שני לי בעולם הבלוגים) תמיד יהיה הפוסט שהפך את עולמי, ששינה את הבלוג שלי להיות מה שהוא היום.
פוסט שנתן לי להבין שמילים ותמונות מרפאות אותי, שמילים ותמונות יודעות ויכולות לגעת באנשים מכל העולם ובכל השפות.
ושבלוג עבורי הוא בית מוגן ונעים לכל המילים והתחושות שלי ששום בית אחר לא יוכל להכיל.

רבקה קופלר מהבלוג אוספת אוצרות

%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94

פתחתי את אוספת אוצרות בעיקר כדי לאסוף את כל החלקים שלי (או לפחות חלקים גדולים מהם) במקום אחד. אני בעיקר מטיילת, אבל הטיולים שלי מורכבים מהמון רגשות וזכרונות, כל מקום מעלה באוב מקום אחר, או חוויה אחרת ורציתי לאחד את הפיסות האלה במקום אחד, גם בכתיבה, גם בצילום, להכניס טעמים וריחות ולנסות להעביר אותם הלאה. קשה לבחור פוסט אחד, אבל נדמה לי שהפוסט הזה מדגים את מה שאמרתי.

רחלי מדמוני מהבלוג אויר לנשמה

%d7%90%d7%95%d7%99%d7%a8

1. מסתבר שפתחתי את הבלוג מהרבה סיבות:
א. לתת לעצמי במה
ב. לתת לאנשים כלים לברר את סיטואציות חייהם ולהסתכל על המציאות בזוית חיובית ובריאה, אני רואה ככ הרבה אנשים שקשה להם, ואשמח לחלוק את הכלים שעזרו לי כל כך בכל התחומים.
ג.לאפשר ללקוחות שלי להבין יותר על מה העיסוק שלי אויר לנשמה מדבר.
ד. היה לי חלום לכתוב והבלוג מאפשר לי את זה בצורה הטובה ביותר.
ה. יש לי חלום לכתוב ספר וכל פוסט בבלוג יהפוך להיות חלק ממנו.2. מה שהפתיע אותי הכי בבלוג, זה ההתפתחות מפוסט לפוסט, זה לא יאומן איזה פוסטים כתבתי בהתחלה ואיזה היום, לא שאין לי לאן להשתפר, אבל הבלוג הוא ממש מפתח להתפתחות, היום לקוחות מגיעות אלי בעקבות פוסטים שהם קראו בבלוג..3. היה לי קשה לבחור, אבל בסוף בחרתי בפוסט הזה שהוא כלים ליציאה לדייט.. כי הרבה אחרי שכתבתי אותו פנו אלי לקוחות וחברות לעזרה בדייטים ומצאתי את עצמי פשוט שולחת להם למייל את המדריך הזה.. והתגובות היו שהן הולכות לשנן להדפיס ולתלות על המקרר..

ריבי לוי הולצמן מהבלוג Kalinka

%d7%a8%d7%99%d7%91%d7%99

את הבלוג שלי פתחתי כשהבנתי שהרבה שנים השתקתי חלק גדול מאד מהאישיות שלי ולא נתתי לה ביטוי. העיסוק שלי היה אז מאד תובעני ורציתי שיהיה לי מקום שיחייב אותי לקחת הפסקה מהעיסוק הזה כדי לתת ביטוי לצד היצירתי שלי-ומה יותר טוב מאשר להתחייב לפרסם.?
מה שהכי הפתיע אותי וממשיך להפתיע אותי עד היום היא איך דברים שאני כותבת עליהם שהם הרבה פעמים דברים אישיים שקשורים תמיד גם לחיים שלי וגם ליצירה נוגעים באנשים אחרים-ואז הם כותבים לי איך זה אצלם, ושריגשתי אותם, לפעמים זאת הופכת להיות חברות וירטואלית-לפעמים היא חוצה מסכים. זה מרגש וזה בשבילי סוג של " חדר משלי" שמעולם לא היה לי.
האמת שממש קשה לבחור פוסט אהוב אני אוהבת את כולם אבל שמה פה אחד שבו הצלחתי לחבר המון המון דברים שלכאורה לא קשורים למארג אחד

טליה אורבך מהבלוג יוג בלוג

%d7%99%d7%95%d7%92

1. למה פתחתי את הבלוג? כי הבנתי שזו הפלטפורמה הכי מדויקת לצרכים שלי, שהם מיידיים ושיווקיים יותר מכתיבת פרוזה אבל מעמיקים ואסתטיים יותר מפוסט פייסבוק.

2. מה הדבר שהכי הפתיע אותי בעקבות הבלוג? ממשיך להפתיע אותי לטובה ה"הווה המתמשך" של הפוסטים. ממש היום התקשרה אלי תלמידה פוטנציאלית בעקבות פוסט שכתבתי לפני מעל שנה. הוא קולע בול לצורך פיזיולוגי שלה ובינגו, מצאנו זו את זו. בלי הבלוג אין מצב שזה היה קורה.

3. לינק לפוסט שאני הכי אוהבת:  זה חייב להיות הפוסט הזה! 
הוא מספר על הפרקט בסטודיו ליוגה שלי.
נשמע משעמם?! תאמינו לי שלא.
הפרקט הזה התחיל את המסע שלו בתור חורשה של אלף עצים שקנינו, כרתנו, שינענו, עיבדנו, ניסרנו, הקצענו, ליטשנו, הרכבנו, שייפנו וצבענו לבד.
זהו קצה הקרחון בתהליך ארוך, מרתק ומסעיר של בנייה עצמאית. בנינו בית מגורים וסטודיו שהיום הוא עסק שצומח יפה, מרחב פיזי ורגשי של הגשמת חלומות.

זה ביי פאר הפוסט הנקרא ביותר שלי, שהגיע לא רק לקהל הנשים המקסימות שקוראות אותי תמיד אלא גם להמון גברים מסוקסים.
סיפור הבנייה המיוחד ריגש המון קוראים. מוי כיף

מעיין אלכסנדר מהבלוג אינטרנט, טכנולוגיה ושינוי חברתי

%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%99%d7%9f

1. פתחתי את הבלוג לרגל השקת קורס בנושא אינטרנט בארגונים חברתיים, שריכזתי והעברתי עם תמי רובל בשתיל. זה היה במרץ 2009.
2. הפתיע ועדיין מפתיע: שדברים שנראים לי רלוונטיים לתקופה קצרה הופכים רלוונטיים שוב אחרי תקופה של חודשים או שנים. מצד שני, היו דברים שנראו לי מאוד מעניינים והשקעתי הרבה בכתיבתם ולא כל כך עניינו את קוראי הבלוג.
3. הפוסט הבא מיוני 2009 הוא סיכום של פאנל בלוגרים שערכנו בקורס. השתתפו בו יואב לרמן, שרון גפן ויוחאי עילם. הם סיפרו גם על בלוגים אישיים שלהם, וגם על עבודה בבלוגים שיתופיים או מקצועיים. הרבה השתנה מאז באינטרנט, אבל יש דברים שנשארו דומים ואפשר ללמוד מהשיחה. רבים מהקישורים בפוסט כבר לא זמינים, אבל אני בוחרת להשאיר ככה. כשפרסמתי את הפוסט, שיתפתי וקישרתי גם למשתתפים, ששיתפו את הפוסט ופירגנו – וזה היה משמח להרגיש חלק מרשת של בלוגרים שהערכתי ואני מעריכה עד היום, במסגרת העבודה המקצועית שלי.

טליה הדר מהבלוג אשת סטייל

%d7%90%d7%a9%d7%aa

1. את הבלוג פתחתי בתור רעיון למשהו כיפי לעשות בחופשת לידה – שחשבתי שיכול לחבר בין הרבה דברים שאני אוהבת ובראשם הכתיבה
2. מה שהכי הפתיע אותי היה שהבלוג פשוט סחף אותי מהרגע הראשוו והעסיק אותי 24/7 – הציף אותי ברעיונות ובעשייה מלאת אדרנלין – משהו שמעולם לא הכרתי קודם
3. הפוסט האהוב עליי – או לפחות אחד האהובים הוא דווקא פוסט קצר יחסית ואינפורמטיבי על רשימת האקססוריז הפרקטיים שלי למטבח. ולמה? כי הוא בסופו של דבר משקף בדיוק את אותם הדברים שרציתי לכתוב עליהם ביום הראשון שפתחתי את הבלוג וזו רשימה שאני כמעט כל פוסט חוזרת ומפנה אליה – ומבחינתי ה"ת'כלסיות", הפשטות וה"פרקטיות" שיש בפוסט הזה – זה מה שהבלוג שלי הוא בראש ובראשונה (וכמובן – בסטייל )

 

יפית גלב-גרוברג מהבלוג Family life

%d7%99%d7%a4%d7%99%d7%aa

1. למה פתחתי את הבלוג?
הכתיבה שלי התחילה כדרך לריפוי עצמי, עוד לפני שהבנתי שאני יודעת לכתוב ו 10 שנים אחרי הטראומה שעברנו כמשפחה.
בהתחלה כתבתי לעצמי, באמצע הלילה בפתקים של הטלפון, ואחרי שהצטברו לי מס' פוסטים, אזרתי אומץ והעלתי אותם בפייסבוק.
קיבלתי תגובות נהדרות שחיזקו אותי, אנשים הזדהו, שיתפו וחיבקו והקוראים הם אלה שעזרו לי להבין שחייב להיות לתכנים שלי בית חם.
2. הכי הפתיעו אותי התגובות הפרטיות של הקוראים. אחרי כל פוסט אני מקבלת תגובות שמחזקות אותי וגורמות לי להמשיך לכתוב. הגילוי שהתכנים שאני כותבת מגיעים למישהי שהיתה ממש זקוקה להם באותו רגע, שהיא קיבלה תמיכה, קיבלה כלים או חיבוק וירטואלי וכוח להמשיך – תמיד מפתיע אותי מחדש.
3.ה תלבטות קשה, אני אוהבת את כל הפוסטים שלי כי פוסט שאני לא אוהבת, לא מפורסם בבלוג.
בחרתי דווקא את הפוסט הזה: כיצד התמודדנו עם חרם חברתי, בגלל הרגישות שבו, הנגיעה לכ"כ הרבה משפחות שחוות את אותו הקושי והחשיפה העצומה שהוא הגיע אליה.
עברה כמעט שנה מאז שכתבתי אותו ואני עדיין נתקלת בו בקבוצות שונות כהמלצה של המשתתפות. זה הפוסט שגרם לי להבין מהו כוחו של בלוג.
החשיפה בו לא היתה פשוטה לי ולא לבתי, ידענו שהיא חשובה אבל רק אחרי שפירסמתי אותו וקיבלתי כמות תגובות מטורפת, הבנו שתינו כמה היקף הבעייה מטריד וכמה חשוב שהחלטנו להיחשף

חמוטל בן סיני מהבלוג Timeless movies

%d7%97%d7%9e%d7%95%d7%98%d7%9c

1. את הבלוג פתחתי לכאורה כדי לקדם את העסק שיהיה לי כרטיס ביקור דיגיטלי. אבל בעצם, הרבה זמן רציתי לפתוח בלוג ולכתוב ולא העזתי, העסק היה תירוץ טוב להתחיל להתנסות ולכתוב. היום הבלוג גם מקדם את העסק וגם נותן לי מקום לכתוב אותי
2. הכי הפתיע אותי זה הקהילה. לא ידעתי שיש עולם שלם של בלוגים ושל נשים שיוצרות, כותבות, מצלמות, משתפות… זה תענוג
3. בזכות הפוסט שלך עברתי על הפוסטים בבלוג והיה לי קשה לבחור… בסוף בחרתי בפוסט על עמנואל מרקס כי זה אחד הפרויקטים שהכי אהבתי לעשות. יש לו סיפור מדהים והוא איש יקר. זה הפרויקט שהזכיר לי השנה למה אני עושה את מה שאני עושה…

אסנת חזן מהבלוג The Aqua way

%d7%97%d7%96%d7%9f

1. פתחתי את הבלוג בעקבות הפרסום שלך ל-TBEX השנה. יש לי שני בלוגים אחרים אבל אחרי שהשתתפתי בכנס תהיתי איך זה שעוד לא פתחתי בלוג טיולים עד היום, הרי זה מה שאני הכי אוהבת לעשות בעולם…
2. למרות שכבר היו לי שני בלוגים קודמים שפתחתי בלי התלבטויות ועניינים מיוחדים (אולי כי לא היו עצמאיים) הופתעתי לגלות כמה חששות, מחשבות והתלבטויות דווקא הבלוג השלישי הביא עמו (עיצוב, תכנות בוורדפרס שהיה חדש לי לגמרי ועוד התלבטויות). ההקמה שלו התארכה הרבה יותר ממה שתכננתי ועדיין הוא לא מתפקד כמו שאני רוצה. אבל אני עובדת ומשפרת ולא מתכוונת לוותר.
3. הפוסט האהוב עליי על הביקור ה 6 בשוויץ

תמר בהרב מהבלוג טרונצ'ו

%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%a6%d7%95

1. פתחתי את הבלוג כשהחלטתי להפוך אותו למקצוע. אחרי כמה שנים של עיסוק בבלוגינג כתחביב גיבשתי מחשבות מוצקות לגבי בלוג החלומות שלי והחלטתי להגשים אותן.
2. הכי הפתיע אותי לגלות שהבלוג משפיע על הקוראות שלי. לפחות פעם בשבוע אני מקבלת תגובה ממישהי שמספרת לי על משהו שעשתה בעקבות הקריאה בבלוג, ומה שהכי משמח אותי זה שהרבה פעמים הקוראות לא לוקחות את הרעיונות אחד לאחד אלא מקבלות מהם השראה לדברים חדשים ומפתיעים שהן עושות עם הילדים.
3. בהמשך לסעיף הקודם, זה הפוסט שהכה הכי הרבה גלים מכל מה שכתבתי עד היום. מעבר לזה שהוא גם הפוסט הכי נקרא, קיבלתי כל כך הרבה תגובות מקוראות שהפוסט הזה גרם להן לקום וליצור זיכרונות נעימים לילדים. והאמת, שגם לי הוא גרם לעשות את זה וזו הייתה חוויה מכוננת.

נתלי תמיר מהבלוג עיר כפר ומה שביניהם

%d7%a0%d7%aa%d7%9c%d7%99

1. פתחתי בלוג, כי החלטתי בצורה הכי אינטואטיבית שיש, שיתאים לי ללמוד נושא שמסקרן אותי, משהו בעולם הבלוגריות קסם לי בלי להכיר אותו לעומק בכלל, הייתי פעילה בפייסבוק בעיקר בהעלאת תמונות וציטוטים, אבל לא ממוקד, בלי רעיון כלשהו/ מטרה שעמדה מאחוריו וככה גם פתחתי את
הבלוג, לא היתה לו אסטרטגיה או חלומות מרחיקי לכת, והייתי עם ים של מחסומים אישיים וחוסר בטחון בתחתונים

2. הדבר שהכי הפתיע אותי בעקבות פתיחת הבלוג: ובהמשך לכך שלא היו שם חלומות יותר מידי זה הדבר שהכי ריגש והפתיע אותי בכל המהלך,
זה בעיקר ההשפעה העצומה שלו על חיי היום יום שלי, כמה קרני אור, ושינויים הן בפן האישי והן בפן המקצועי היום אני התחלתי לעבוד בנישה שבכלל לא היתה במחשבות שלי לפני לידת הבלוג. ממש הוציא אותי לאור. אני מגיעה למקומות שונים ומזהים אותי מהבלוג, את העשייה שלי, קוראים ומתרגשים, מקבלים השראה, מתייגים אותי אנשים, וכל זה שום דבר אינו מובן מאליו מבחינתי.
גם הקהילה הענקית שנחשפתי אליה, גיליתי ועדיין מגלה מידי יום אנשים מרתקים ועולמות שלמים שבחיים לא הכרתי. הרחבתי את הידע האישי והחברתי שלי במעגלים שבכלל אני לא יכולה לקמט למספרים= התעשרתי במילים ובחברה אנושית, מחבקת ומפרגנת. ועל כך אני מודה בכל יום ביומו, על השפע הלא מובן הזה. שמש כחולה ועמוקה
3. ובהמשך לשינויים שהוא יצר אצלי בעיקר בעקבותיו הצלחתי למצוא את הפעימה הנכונה לי אחרי חיפושים ממושכים של כמעט 40 שנה.
הפוסט הזה מרגש אותי כי גם היתה לי איתו קפיצה משמעותית ביצירה שלי. הוספתי עוד רובד שלא היה שם לפני כן מבחינתי

רעות פרנקל מהבלוג רעות פרנקל עיצוב פנים

%d7%a8%d7%a2%d7%95%d7%aa

פתחתי את הבלוג כי רציתי 'חדר משלי' (ועכשיו שהוא קיים אני כל הזמן תוהה לעצמי מה זה הטירוף הזה שגורם לנו לשתף את עצמנו לדעת עם כל העולם ואשתו וכל הזמן מתלבטת כמה לשתף) וגם כדי לקדם את העסק.
הכי הפתיע אותי שהכתיבה ממש לא באה לי בקלות. תפסתי את עצמי (ואני עדיין תוספת את עצמי) כרהוטה מאוד ובכל זאת מוצאת את עצמי מתערבבת ומסתבכת עם כל פוסט החל מהנושא שלו וכלה בניסוח של משפט כזה או אחר….
הפוסט שאני הכי אוהבת- הפוסט הראשון בבלוג. לפני כמעט שנה… כי הוא כזה חמוד וטומן בחובו כל כך הרבה התרגשות של התחלות חדשות.

דנה לב מהבלוג משפחה במסע

%d7%93%d7%a0%d7%94

1. פתחתי את הבלוג כדי לפרוק את שעל ליבי במקום שיישמר ונוכל לקרוא בו בעתיד הרחוק.
2.הופתעתי מכמות התגובות החיוביות. במיוחד מנשים שאיני מכירה.
3. זה פוסט אישי במיוחד על אמא שלי ולכן אני אוהבת אותו.

נעה ברנס מהבלוג ArTerminal

%d7%a0%d7%a2%d7%94

1.הייתי בתקופה של חיפוש מקצועי. לא נהניתי ממה שעשיתי וחיפשתי מקום לבטא את עצמי ולהתחבר שוב לדברים שאני אוהבת. כשחזרנו מדנמרק בקיץ שעבר התחשק לי לשתף בחוויות מהטיול מנקודת המבט שלי, שבדרך כלל מחפשת עיצוב ואמנות. אזרתי אומץ, פתחתי בלוג ופרסמתי פוסט ראשון.
2. מה הדבר שהכי הפתיע אותי בעקבות הבלוג?
הקהילה שמסביב. הנשים (סליחה ערן…) שאני מכירה בזכות הבלוג, מאחורי המסך ובחיים האמיתיים.
3. קשה לבחור פוסט אחד שאני אוהבת, אבל לפוסט הראשון יש לי רגשות מיוחדים, כי הוא הבייבי הראשון. זה שדרש הכי הרבה אומץ לפרסם, ושעשה הרגשה כל כך טובה אחר כך.

לאה כהן מהבלוג ליקוטי שיבולים

%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%99

1. פתחתי את הבלוג מ-3 סיבות: הראשונה היא שרציתי מקום לאסוף בו את כל הקישורים למאמרים ולבלוגים שמוצאים חן בעיניי בתחום התכנות לאינטרנט. הסיבה השנייה הייתה שרציתי לבצע בדיקת היתכנות על מערכת ניהול התוכן שפיתחנו וסיפקנו לבתיה"ס שלנו (אני עובדת במו"פ של רשת אורט), ולראות אם אפשר לנהל בה גם בלוגים. זה היה ב-2007 והבדיקה הצליחה, אבל מאז כבר סגרנו את המערכת ההיא ועברנו לוורדפרס, וכך גם הבלוג שלי. פועל יוצא מ-ב' – והסיבה השלישית לפתיחת הבלוג – הוא להתנסות במערכת שלנו בתור משתמשת, ובכך לחוות אותה כמו הלקוחות שלנו. קוראים לזה Eating your own dog food, וגיליתי שבהחלט יותר מדרבן לתקן באגים ולפתח פיצ'רים חדשים כשחווים באגים וצרכים בתור משתמשת, מאשר סתם בעקבות בקשות או תלונות של לקוחות… (זה היה נכון לגבי המערכת שפיתחנו, ונותר כך גם לגבי וורדפרס)
2. מה שהפתיע אותי זה שעם הזמן, בעיקר בשנים האחרונות, אני לא רק מפרסמת קישורים למאמרים ופוסטים של אחרים, אלא גם כותבת פוסטים משלי על דברים מקצועיים שעשיתי – אם כתבתי פונקציה שנראית לי מוצלחת; אם מצאתי פקודות מעניינות שפתרו לי בעיות; או אם נתקלתי בבאגים מעניינים במיוחד.
3. הפוסט שבחרתי כאן אינו דווקא האהוב ביותר – לא הצלחתי לפתח יחס כה אישי לפוסט כלשהו – אלא פוסט שמאפיין את הבלוג שלי: אוסף קישורים בשלל נושאים של פיתוח לאינטרנט.

מיכל אגם אליסון מהבלוג עיצוב פנים  וסטיילינג

%d7%9e%d7%99%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%92%d7%9d

1.פתחתי את הבלוג כי אהבתי לכתוב בפייסבוק וחיפשתי בית משלי ועד שלא הכרתי אותך לא ידעתי מה בדיוק ההבדל בין פוסט לפוסט בבלוג, שהחלטתי לקפוץ למים ולתת לעצמי ולקוראים שלי מקום הבנתי את ההבדל הגדול.
2. מה שהפתיעה אותי זה – שהחלטתי לעשות יום מפגש לקוראות הבלוג המפגש נתפס תוך יומיים שלושה, זה היה מאוד מרגש ,כתבתי על כך פוסט. מאוד קשה לי לבחור פוסט אחד שאני אוהבת כי בכל אחד אני מרגישה שיש בו משהו אחר ממני. אצרף את הפוסט של המפגש הביתי כי הוא משקף את העשיה וההתלהבות מהבלוג

נויה קומיסר מהבלוג תקשורת פותרת

%d7%a0%d7%95%d7%99%d7%94

 

פתחתי את הבלוג כדי שהוא יהיה כרטיס הביקור החדש שלי. להגיע ככה אל קהל יעד שיוכל לדעת מי אני ומה המוצר שאני מעוניינת
לשתף בו- לא רק ממה שאני אספר על עצמי אלא באמצעות מה שאני כותבת . להגדיל את האפשרות שמי שיחפש דווקא את שירותיי- יגיע ליעד שרלוונטי בדיוק עבורו. הדבר שהכי הפתיע אותי זה שהמישהו הזה שמחפש דווקא מי אני – זו אני. כדי שאדע מה אני רוצה להעניק מעצמי אני קודם נדרשת להכיר את בעצמי עבורי ובזכות הכתיבה דייקתי ודייקתי כמו סופר שמעדכן טיוטות עד שהספר מוכן.
הפוסט שאני אוהבת מדבר על איך אנשים מקבלים החלטות – מרתק אותי להכיר את המקום הנכון של כל אחד מאיתנו . זה מקום שמשתנה בכל פעם אבל בכל פעם שנבחר בו נרגיש שאנחנו במקום הנכון. כמו נייר לקמוס שמדייק אותנו. אנחנו משתנים והמקומות שנרגיש בהם כמקום הנכון שלנו משתנים בהתאם אבל בשנייה מסויימת ברגע אחד נרגיש שהגענו ליעד. מרגישים את התחושה הזו . היא אישית לחלוטין ותמיד תרגיש אותו הדבר. תרגש אותנו כל כך שנתמכר לחפש אותה

חן סיון מהבלוג יהלומים

את הבלוג הראשון שלי 'אופנאית' פתחתי כמעט לגמרי במקרה, ביולי 2013, באתר סלונה, שיהיה כרטיס-ביקור חי של המקצוע שלי, מעצבת אופנה, ולהחזיר לי את האהבה למקצוע, שנשחקה במשך כעשרים שנה בתעשייה.
מייד אחרי שהעליתי את פוסט הפתיחה, הועלה בקבוצת הבלוגריות של סלונה נושא כתיבה קבוצתי: היום הראשון שלי בכיתה א'. הפליא אותי שהפוסט הזה, תוך כדי שנכתב, 'כתב את עצמו' על בגדים.
.
מהר מאוד הבנתי שהכתיבה הבלוגית מחזירה אל קצות אצבעותיי אהבה ותיקה נוספת: אהבת הכתיבה, שהובילה אותי לפתיחת בלוג עצמאי שעלה לאוויר לא מזמן: 'יהלומים', ובו אהוב עליי במיוחד הפוסט 'אוטונומיה', שבו מצאתי עצמי מתעמתת עם הגדרה עצמי. משימה מורכבת.
.
'אופנאית' נולדה כשהייתי בת 50.
הפליאה ושימחה אותי במיוחד כמות הנשים הנפלאות שהכרתי והחברות החדשות שרכשתי.
אני מאושרת לספר שבארבע השנים האחרונות רכשתי יותר חברות מאשר בחמישים השנים שקדמו

ויקי גורשטין מהבלוג טעמים מקצה העולם

%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%99

1. כשגרנו בלונדון כתבתי פעם בחודש פוסט ושלחתי במייל למשפחה ולחברים ומאוד נהנתי מהכתיבה שלו והתיעוד של החוויות שהיו לנו שם. לפני שהגענו לצ׳ילה התחלתי לחשוב על פתיחת בלוג בעיקר למשפחה ולחברים אבל איכשהו הזמן עבר ולא פתחתי את הבלוג. ואז אחרי שנה וחצי ביום ההולדת שלי ישבנו בעלי ואני במסעדה מעולה בארגנטינה ודברנו עלי ועל מה אני רוצה לעשות בהמשך. אז כבר ידעתי שאני רוצה לעסוק באוכל ( היו לי חלומות לפני השליחות להכין ולמכור אוכל בריא לאנשים אבל בדיוק כשהתחלתי להתקדם בנושא קיבלנו את ההודעה שנוסעים לצ׳ילה והרעיון נגנז ) חשבנו ביחד שאולי אני אכתוב ספר על האוכל המקומי שישלב גם תמונות וסיפורים מהטיולים והחוויות שלנו. התחלנו לגלגל את הרעיון ואמרתי שאולי כדי לפתוח קודם בלוג על הנושא ולראות איך אני מתפתחת מהבלוג.
2. שנקודת הראיה שלי לגבי דברים תשתנה. כל דבר שקורה לי ישר מתורגם לי בראש להאם הוא post worthy, כל מנה שאני טועמת אני חושבת האם שווה לכתוב עליה.
כמובן גם כמות ההשקעה בבלוג ולא רק בכתיבה אלא בעיקר בשיווק ובהפצה שלו. החשיבות להיות פעילה במדיות החברתיות כדי לחשוף אותו לכמה שיותר אנשים. בנוסף לא ידעתי כמה חשוב יהיה לי שאנשים יכירו ויקראו את הבלוג.
‏3. אני מאוד אוהבת את הפוסט הזה מכיוון שהוא סיכום של תקופה נהדרת עבורי. תקופה שבה למדתי וצנחתי ולא רק בזכות הבלוג אבל בזכות הבלוג סכמתי את התקופה הזו (אני לא בת אדם של סיכומים בדר״כ).
פוסט שכאשר אני קוראת אותו ועושה לי נעים בלב

דליה שוחט מהבלוג Happy Home Stories

%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%94

1. הבלוג שלי נפתח לפני פחות משלושה חודשים. הוא עדיין בשבילי בייבי-בלוג. צריך להניק אותו, להאכיל, ללמד אותי ואותו מיליון דברים.
פתחתי את הבלוג בראש ובראשונה בגלל הצורך לכתוב, לספר, לשתף את החוויות מהבית שלי ומהבתים של לקוחות. בסיום כל עבודה הייתי מתפלאת שאדם זר מזמין אותי לביתו כדי לגעת, להכיר את החפצים שלו ולעזור לסדר את הכל מחדש בצורה טובה יותר.
ביחד עם זאת וברקע – המחלה של אמא. שדרכה הכרתי המון תכונות שלי, הדגשתי אחרות ובחרתי להיפטר מכמה שלא טובות לי…..
לכל בית יש סיפור. מישהו "צריך" לספר את זה…
2. אומנם אני לא נולדתי בארץ, שנאתי לכתוב חיבורים בבית ספר בברזיל, הקוראים שלי מגיבים בצורה חיובית ומרגשת למילים ולסיפורים. אני מופתעת מזה מאוד.
3. פוסט שמחבר את המקצוע, היכולת לראות את האחר והבית הפרטי שלי. יש בו הכל, געגועים, צבעים וזכרונות. גם אופטימיות

 חיה גולן מהבלוג פוטותרפיה ואימון

%d7%97%d7%99%d7%94-%d7%92%d7%95%d7%9c

פתחתי את הבלוג כדי שיהיה מקום לעשות בו חיבורים שלא מצאתי באף מקום אחר ברשת – חיבור בין צילום לאימון – שתי אהבות גדולות שלי. רציתי שיהיו בו חומרים אישיים, לצד מאמרים אקדמיים – השראה והעשרה.
הזמן לוקח אותו למקומות הרבה יותר אישיים והרבה פחות אקדמיים והדברים שמפתיעים אותי בו – זו השפה האחרת שהוא מפתח בי, הדלתות שנפתחות, הקשרים שנרקמים.
הרבה דברים שקרו לי בשנה הזאת של הפרלמנט נצבעו באורו של הבלוג – האם כדאי לספר על זה? איך לכתוב על זה? איך זה משרת את מטרת הבלוג ואת הקוראים?
האמת היא, שרוב רובם של הפוסטים בכלל קיימים רק בראש שלי ועוד לא יצאו לאור, וגם זה מפתיע אותי, אך גם נותן לי מוטיבציה והשראה. הפוסט האהוב עלי הוא בדרך כלל הפוסט האחרון שכתבתי 🙂 אך כאן אשים לינק לפוסט שיש בו מכל מה שאני רוצה שיהיה בפוסטים הבאים גם – חיבור אישי והשראה

 צבי חזנוב מהבלוג פרנקופילים אנונימים

%d7%a6%d7%91%d7%99

1. התשובה הקצרה היא שפתחתי את הבלוג כי אני אוהב את צרפת ותרבותה. התשובה הארוכה והמדוייקת יותר: הכל התחיל מדף פייסבוק שפתחתי בגלל שהייתי צריך ללמוד על איך עובדים דפי פייסבוק עסקיים על מנת
להתכונן לראיון בתפקיד בחברת פייסבוק. אז כדי לעשות זאת פתחתי את הדף פרנקופילים אנונימיים ולהפתעתי הוא החל להצליח (הייתי בטוח שחוץ ממני אף אחד לא ממש מתעניין בתרבות הצרפתית). מהר מאוד הבנתי שדף פייסבוק זו פלטפורמת הפצה ולא תוכן והקמתי את האתר. כל השאר היסטוריה וקצת היסטריה
2. מה שמפתיע אותי עד עכשיו זו הידיעה שאני אשכרה נוגע באנשים ויש כאלו שקוראים אותי באדיקות. זה משהו שאני פשוט לא מצליח לעכל עד היום. השיא היה כשאנשים החלו לזהות אותי ברחוב והייתי פשוט בשוק מזה.
3. הפוסט שאני הכי אוהב הוא הפוסט "רוחות רפאים של פריז" שמסביר מדוע אני כל כך אוהב את העיר הזאת.

טלי יחיה מהבלוג Create it

%d7%98%d7%9c%d7%99

1. למה כתבתי בלוג?
היה לי ברור שאני רוצה שישמעו את מה שיש לי להגיד, בהתחלה לא היה ברור הקו המנחה שלו ולאט לאט הוא התגבש,
החלטתי שאני פשוט מתחילה כדי לא לחכות ולראות "על מה יהיה הבלוג"' אוהבת גם את מה שהוא מזמן לי כמו ראיונות עם אנשים שמעניינים אותי, וכך אני מכירה אנשים רבים שאני לא בטוחה שלא הייתי פוגשת אלמלא ה"תירוץ" לפרסם בבלוג..
2. הכי הפתיע שאני ממש נהנית מהכתיבה, מהחיפוש אחר חומרים חדשים, מההתרגשות אחר כל פוסט מחדש כאשר אני מעלה אותו לאויר, את התגובות מחוץ לרשת שמחברות עם העשייה ברשת.. 
 
3. הפוסט שאני הכי אוהבת הוא: "איך התחלתי לכתוב בלוג" שזה פוסט של השראה, וממש יצא "מהבטן" נכתב ממש במהירות כי הכל פשוט זרם. כשאני נכנסת אליו זה כמו לחזור אחורה ובאמת לראות "כמה עשיתי ועברתי מאז…" לפעמים נראה שדורכים במקום, והמבט על ההתחלה שם את הפרספקטיבה הנכונה על ההתקדמות.
++++++++++++++++++

מדליה למי שהגיעה עד פה, אני רוצה לאחל לכן – תמשיכו לכתוב, בלוג זה כלי נפלא לעשייה, לשיווק, לשינוי, לצמיחה, לביטוי עצמי, למציאת העצמי, למציאת קהילה. בלוג זה כח משמעותי, תשתמשו בו בתבונה.

ובנימה אישית, אני מנצלת את הבמה לאחל בהצלחה למתוקות שלי, לנעה שעולה לכיתה א ולתמרי שעולה לכיתה ג. מאחלת לכן שהמסגרת לא תרפה את הכנפיים שלכן, ושתמשיכו לצמח בדרך שמתאימה לכן.

canva-photo-editor-44

ואם יש לך רצון להצטרף לחגיגה, מוזמנת לענות על שלושת השאלות בתגובות בכדי שנכיר אותך:

1. למה פתחתי את הבלוג?
2. מה הדבר שהכי הפתיע אותי בעקבות הבלוג?
3. לינק לפוסט שאת הכי אוהבת בבלוג שלך. והסבר למה את אוהבת את הפוסט הזה במיוחד.

לבנות לבד אתר אינטרנט לעסק – זה אפשרי

בשלוש שעות אתם יכולים לבנות אתר בעשר אצבעות. כל הפרטים פה בלינק

23 תגובות

ספרו לי אם אהבתן את הפוסט ולמה

תגובות נוספות

שיווק עסקים בדיגיטל באמצעות אתר אינטרנט, בלוג ותוכן | הבלוגריסטית יונית צוק