ראיון עם רחלי זוסימן – לרגל 10 שנות בלוג
איך לכתוב בלוג יונית צוק הבלוגריסטית

ראיון עם רחלי זוסימן – לרגל 10 שנות בלוג

את רחלי הכרתי בסדנת בישול של אהרוני. בערב בלוגריות (כמעט היחיד) שהלכתי אליו, כשהבלוג האישי שלי היה צעיר. מאז הלכתי לערב נוסף (ואז הבנתי שאין מצב לעוד אחד כזה), אבל זה סתם היה תירוץ בשביל לפגוש את רחלי ועוד 3 חברות בלוגריות שלי.  אחר כך הבנו שאפשר להפגש גם ללא "ספונסרים בשקל שלושים". 

אתן שואלות מה לי ולבישול? כלום! פשוט כלום. אני לא יודעת לבשל, כנראה שגם לא אדע לבשל, והאמת, זה לא חסר לי. אבל אני יודעת לפרגן, ובענק לאחת שעושה בלוגים (שניים והשלישי בדרך) במשך עשור. ע-ש-ו-ר. איפה אני היתי לפני עשר שנים? נראה לי שאפילו לא שמעתי על בלוגים.

לכבוד יום ההולדת העשירי לבלוגים של רחלי זוסימן, בלוג הבישול שלה – פשוט מבשלת והבלוג האישי – עפיפונים, החלטתי לראיין אותה ולבקש, כמובן, כמה טיפים לבלוגריות.

10 שנים!! איך את עומדת בזה: וואו!

פתחתי את הבלוג הראשון שלי בשנת 2000, ואת הבלוגים הנוכחיים שלי – פשוט מבשלת ועפיפונים – בשנת 2003. כתיבה בבלוג בשבילי היא פשוט חלק מהחיים, כמו לצחצח שיניים בבוקר.

 למה התחלת לכתוב את עפיפונים?

אני מאוד אוהבת לכתוב, עוד מגיל קטן. את אתר האינטרנט הראשון שלי הקמתי ב-1998 ופרסמתי שם קטעים ומחשבות שכתבתי. בשנת 2000 פתחתי את הבלוג האישי הראשון שלי בבלוגר (עוד כשהוא היה שייך לחברת Pyra, לפני שהם מכרו את הפלטפורמה לגוגל), פשוט כי הפלטפורמה של בלוג הייתה הרבה יותר נוחה לפרסום טקסטים – את כותבת, לוחצת "שלח" וזה עולה אוטומטית לאתר. לא צריך לכתוב  HTMLולהעביר קבצים ב-FTP. אחר כך היה לי בלוג בשם רחלי.נקודה.נט, שב-2003 התגלגל לבלוג בשם "בלה בלה בלוג". ב-2007 החלטתי לשנות לו את השם ואת העיצוב ל"עפיפונים". ההשראה לשם באה מהשורות האחרונות של השיר של שלומית כהן אסיף "כשאני ים" –

"כשאני רק ילד
המחשבות שלי עפיפונים.
עפות ברוח לכל הכיוונים."

 גם הראש שלי תמיד מלא מחשבות והגלגלים כל הזמן עובדים, ובאמצעות הבלוג אני יכולה לפרוק את המחשבות האלו וגם לשתף אחרים במה שאני חושבת ואוהבת.

קייטנת אמא לפסח: יום פעילות על פריז ומגדל אייפל, הבלוג עפיפונים
קייטנת אמא לפסח: יום פעילות על פריז ומגדל אייפל, הבלוג עפיפונים

 למה התחלת לכתוב את פשוט מבשלת?

אני ובעלי עברנו דירה במרץ 2003. לא התעניינתי במיוחד בבישול לפני כן, למרות שהיו כמה מנות שידעתי להכין, כמו עוגת גבינה או פשטידת ירקות. עשינו חנוכת בית ורציתי להכין את רוב האוכל בעצמי – בעיקר סלטים, פשטידות ועוגות. הסתבר לי שאני ממש נהנית מזה, קיבלתי פידבקים טובים על מה שהכנתי וזה היה ממש כיף, אז החלטתי שאני רוצה להמשיך להתנסות עוד בבישול. אז כבר הייתי בלוגרית במשך כמה שנים, וזה היה צעד מתבקש לפתוח בלוג בישול ולתעד את המתכונים שניסיתי. מפה לשם צמחתי והתפתחתי בתחום הבישול, למדתי הרבה דברים חדשים, והבלוג התפתח וגדל בהתאם.

למה את מפרידה בין השניים, ולמה לדעתך זה מומלץ?

היו לכך כל מיני סיבות. ב-2003 אחד הטרנדים בעולם הבלוגים בחו"ל היה לפתוח בלוג לכל דבר. את עושה דיאטה – את פותחת על זה בלוג. את עוברת דירה – את פותחת על זה בלוג. זה היה מקביל לאופנת הדומיינים המרובים ששלטה בסוף שנות ה-90. גם אני פתחתי בלוג נפרד לבישול, בלוג נפרד ליצירה, בלוג אישי נפרד… בהמשך התחילה מגמה של קונסולידציה, כי זה באמת לא פשוט לתחזק כמה בלוגים במקביל. אני איחדתי את הבלוג האישי ואת בלוג היצירה, אבל העדפתי להשאיר את בלוג הבישול בנפרד, בעיקר מטעמי חשיפה. רציתי להשאיר את הבלוג האישי קטן, פרטי ואינטימי, ולא חשפתי אותו בפני הרבה אנשים. למשל, לאנשים בעבודה לא סיפרתי עליו וגם לא קישרתי בין הבלוגים. כך יכולתי להפנות אנשים למתכונים שפרסמתי מבלי לחשוש שהם חשופים לדברים אישיים שאני כותבת. לפני כמה שנים דעתי בנושא השתנתה, ואני כן מפיצה וחושפת את הבלוג האישי, אבל כל אחד מהבלוגים כבר עומד בפני עצמו ואין טעם לאחד ביניהם.

סלט עגבניות שרי, עדשים ירוקות ובצל ירוק מתוך פשוט מבשלת
סלט עגבניות שרי, עדשים ירוקות ובצל ירוק מתוך פשוט מבשלת

חשיפה: את מאוד חושפת דברים אישיים כמו דכאון אחרי לידה, קשיים של התמודדות עם ילדים במצבי שינוי, הפרעת הקשב, דיאטה ועוד – למה את החלטת לחשוף? איך זה משפיע על המשפחה? אילו תגובות יש לך בגין החשיפה מהמשפחה, הורים, חברים וכו'.

זה לא היה כך בהתחלה. זה חלק מההתפתחות האישית שלי כמישהי שעומדת זקופה, מכירה וגאה בהתמודדויות שלה עם החיים ומעוניינת לדבר על זה בלי בושה או הסתרה. אני מאוד מאמינה ששיתוף וחשיפה זה דבר טוב מהרבה בחינות. זה מאוד משחרר ומקל כשיש אפשרות לשתף בדברים שעוברים עלייך, וזו הדרך והזכות שלי להושיט יד ולעזור לנשים שמתמודדות עם נושאים דומים. כשעברתי את התהליך של אבחון ה-ADHD של הבן שלי או כשגיליתי שאני סובלת מדיכאון אחרי לידה, עזר לי מאוד לשמוע חוויות ולהתייעץ עם נשים שעברו אותו דבר, אבל לא לכל אחת יש מישהי כזו בסביבתה שהיא יכולה לדבר איתה. אם בזכות הכתיבה על החוויות שלי הצלחתי לעזור למישהי, ולו רק בתחושה שהיא לא היחידה שעוברת כזה דבר, זכיתי.
יחד עם זאת, אני משתדלת שלא לחשוף דברים שיכולים להביך או להיות לא נעימים לאנשים סביבי. לא אכתוב על ריב עם בעלי, למשל. אייל, הבן הגדול שלי, בן 7 וחצי ומאוד אוהב שאני כותבת עליו. יאיר, הבן הקטן, בן 4 ויודע שלאימא יש אתר שבו היא כותבת, אבל טרם הביע את דעתו על הנושא.
באופן כללי התגובות לכתיבה שלי הן חיוביות מאוד, אולי בגלל שאני מקפידה על כנות וגם הרבה פעמים כותבת על דברים שאנשים בעצמם מרגישים.

הנשים של אייל ושלי מתוך עפיפונים
הנשים של אייל ושלי מתוך עפיפונים

האם את בלוגרית במשרה מלאה?

הייתי שמחה להיות בלוגרית במשרה מלאה, אבל זה לא המצב. תמיד עבדתי במשרה מלאה כמנתחת מערכות ומנהלת פרויקטים, ובשנה האחרונה התחלתי לעבוד בחצי משרה מהבית, כפרילאנסרית, כדי שאוכל להקדיש יותר זמן למשפחה ולילדים. בחו"ל יש לא מעט בלוגריות במשרה מלאה, שמתפרנסות בעיקר מחסויות (ספונסרים), שיתופי פעולה עם מותגים ופרסומות. חלקן גם נותנות הרצאות שונות או מייעצות לחברות (למשל בלוגריות יצירה שמייעצות לחברות של חומרי יצירה). זה עד כדי כך רווח שם שיש קורסים לאיך להיות בלוגר. בארץ הנושא עדיין לא מפותח וחבל. אם כבר, הבלוג הוא בדרך כלל מסייע בפרנסה ולא מהווה את מקור הפרנסה העיקרי בעצמו.

 מה הם מקורות ההשראה שלך?

מקורות ההשראה שלי הם כל דבר שאני רואה וחווה ביום יום. אני חשופה להמון מידע באינטרנט, וכמובן שואבת השראה מהילדים, המשפחה, כל אדם ודבר שבסביבתי. אני מאוד אוהבת לראות תכניות בישול מחו"ל, לקרוא בלוגי בישול חו"לים וספרי בישול ומגזינים מחו"ל, כי הבישול שלהם שונה מהבישול שלנו וכך אני תמיד מקבלת רעיונות ונחשפת לדברים מקוריים ושונים. לפעמים אני גם סתם אוהבת לאלתר, כמו שהחלטתי לנסות להכין לביבות מקולורבי, כי פשוט היה לי קולורבי במקרר וסיקרן אותי לדעת מה יקרה אם אשחק איתו.

תרישם זרימה: שיחה עם הילדים מתוך עפיפונים
תרישם זרימה: שיחה עם הילדים מתוך עפיפונים

מדי פעם את עושה תחרויות , למה?

אני חושבת שתחרויות והגרלות זה כיף וגם שובר שגרה. חלק מההגרלות היו במסגרת שיתופי פעולה עם מותגים שונים – קיבלתי מוצר ועשיתי עליו הגרלה. היו גם מקרים שסתם התחשק לי לתת מתנה לאחד הקוראים – ספר בישול שקניתי והסתבר לי שכבר יש לי אותו, או לוח שנה עם תמונות שצילמתי בלונדון בשוק בורו מרקט. זה תמיד כיף לתת משהו במתנה, במיוחד אם זה צמוד לאירוע מיוחד כמו יום הולדת לי או לבלוג או מספר עגול של אוהדים בדף הפייסבוק.

מה הפוסט הכי אהוב עליך בעפיפונים ולמה?

אני מאוד אוהבת את הפוסט "לא בכל מחיר", שבעיניי הוא אחד מהפוסטים החשובים שלי. הוא נכתב כתגובה לכתבה ב"הארץ" שדיברה על תופעה של נשים מוצלחות ומשכילות בנות 30 פלוס שעוזבות את שוק העבודה וחוזרות הביתה. הכתבה הרגיזה אותי מאוד והיה לי חשוב להביע את דעתי בנושא, כאישה מוצלחת ומשכילה בת 30 פלוס (שכמה חודשים לאחר כתיבת הפוסט, מצאה את עצמה כחלק מהאוכלוסייה עליה דיברה הכתבה). אני חושבת שבפוסט הזה הצלחתי לייצר אמירה מדויקת בנושא הזה, ולא סתם הוא אחד מהפוסטים הפופולאריים, שגם זכה ל-484 לייקים נכון לכתיבת שורות אלו.  אני גם מאוד אוהבת את סדרת הפוסטים "שיחות עם הילדים על החיים" (שהתחילה כ"שיחות על החיים עם אייל"). הם תמיד מאוד מצחיקים אותי וזה כיף לחזור אחורה ולהיזכר בדברים משעשעים וחכמים שהם אמרו.

האם יש לך לו"ז פרסום פוסטים או שאת כותבת מתי שמתחשק?

גם וגם. אני משתדלת לפרסם לפחות 2 פוסטים בשבוע ב"פשוט מבשלת" (ופעמים רבות מפרסמת יותר). ב"עפיפונים" אני יותר גמישה עם עצמי כי הפוסטים שם הם יותר אישיים ורגשיים, אז אני מכוונת ל-2-4 פוסטים בחודש, והרבה פעמים יוצא שאני מפרסמת יותר. יש לי כל הזמן פוסטים "בקנה" והמון רעיונות, כך שאם אני רואה שאני לא עומדת בקצב הזה, אני מושיבה את עצמי וכותבת. זה איזשהו סמן בשבילי. ב"פשוט מבשלת" אני הרבה פעמים מכינה פוסטים מראש. למשל, אם בישלתי ארוחה עם כמה מנות, אשב ואכתוב שורה של פוסטים על כל אחת מהמנות וכך יש לי פוסטים כבר מוכנים שאני יכולה לפרסם כשזה מתאים. אני גם מקפידה לפרסם ב"פשוט מבשלת" פוסט עם לקט מתכונים לפני כמעט כל חג. מצד שני, אם פתאום עולה לי משהו לראש ובא לי לכתוב עליו – אעשה את זה. זה קורה בעיקר ב"עפיפונים".

האם השינויים בתזונה שלך השפיעו על הבלוג?

בוודאי. הבלוג משקף את החיים שלי ואת מה שאני מבשלת בבית וכך גם המתכונים בו. בשנים הראשונות של הבלוג התחלתי להתעניין בבישול בריא ואז התנסיתי עם טופו, קמח מלא ודגנים שונים. אחרי שילדתי את אייל התחלתי להתעניין בבישול בריא לתינוקות, פעוטות וילדים וכמובן שהבלוג שיקף את זה. לפני בערך שנה גיליתי שאני רגישה לגלוטן, אז מטבע הדברים אני מבשלת לעצמי מאכלים ללא גלוטן וזה בא לידי ביטוי בבלוג. לאחרונה אני מתעניינת בטבעונות, למרות שאני לא טבעונית (אך הסרתי מהתפריט שלי מוצרי חלב, עוף ובשר), אז גם הקטגוריה הזו צומחת בבלוג.

ריזוטו פרימוורה עם תרד, פטריות, בצל ירוק, אפונה ופולי סויה (אדממה) פשוט מבשלת
ריזוטו פרימוורה עם תרד, פטריות, בצל ירוק, אפונה ופולי סויה (אדממה) פשוט מבשלת

 אילו שלבי התפתחות הבלוגים שלך עברו עם השנים?

מכיוון שהבלוגים משקפים אותי ואת החיים שלי הם מתפתחים איתי. במהלך 10 השנים האחרונות סיימתי תואר שני, ילדתי 2 ילדים, השתחררתי משירות קבע, החלפתי עבודות, עברתי כל מיני חוויות, התפתחתי מבחינה אישית – הבלוגים משקפים את כל זה. בבלוג הבישול רואים את זה לפי סוגי המאכלים שאני מבשלת – מתאימים לילדים, מתאימים לשינויים בתזונה. בבלוג האישי מדובר כמובן על החוויות האישיות של כל התהליכים האלו, כשעם השנים אני משתפת וחושפת יותר.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

בעוד 5 שנים אהיה כמעט בת 40. מבחינה אישית אני רוצה משפחה גדולה יותר, ולעסוק ולהתפרנס ממה שאני אוהבת. הייתי רוצה שהכתיבה שלי בבלוג האישי תעזור לי להעלות את המודעות לנושא המחוננות וה-ADHD  וגם תמצב אותי כבעלת אמירה וקול בתחום, כולל אפשרות להתפרנס מכך, למשל מכתיבה או הרצאות. מכיוון שבארץ אנחנו תמיד ב-delay של כמה שנים אחרי חו"ל, אולי עד אז בלוגינג מקצועי ייכנס גם לארץ. תחום הבישול הוא תחביב שאני מאד אוהבת, אבל אין לי שאיפות להתפתח לכיוון מקצועי יותר.
אם יש דבר אחד שאני יכולה להבטיח – עוד 5 שנים תוכלי לראיין אותי לכבוד יום הולדת 15 לבלוגים שלי 🙂

טיפים לבלוגריות:

בתור בלוגרית ותיקה ומובילה, אילו שלוש המלצות זהב את נותנת לבלוגריות מתחילות?

תהיי את. אם את רוצה להתמיד, הבלוג צריך לייצג אותך ולשקף אותך, אחרת מהר מאוד את תתעייפי וכל העסק יתחיל לזייף ולבסוף הבלוג ייזנח.

 הפצה הפצה הפצה. אם את כותבת ורוצה שאנשים יגיעו לתכנים שלך – תקפידי להפיץ בכל ערוץ אפשרי, כמובן בצורה הרלוונטית לכל אחד מהם. זה נושא שכדאי ללמוד אותו, אפילו בקטנה, כי הוא חשוב.

אני מאמינה שצריך לשמור על שגרת כתיבה, כי הזמן עובר מהר ואת בקלות יכולה לגלות שלא כתבת חודשיים – ואז מה הטעם? הייתי מגדירה תדירות שנוח לי איתה ומקפידה לשמור עליה. ככל שאת כותבת יותר, כך הכתיבה זורמת יותר בקלות.

איך את מפיצה את הבלוג שלך?

יש לי רשימת תפוצה לכל אחד מהבלוגים, לכל בלוג יש דף פייסבוק (עפיפונים, פשוט מבשלת) ואני גם מפיצה בטוויטר ובקבוצות פייסבוק שונות. בעבר שיתפתי תכנים שלי באתרים אחרים, כמו NRG וסלונה, אבל אני לא עושה את זה יותר כי זה לא היה יעיל ולא תרם לי או לבלוג. אני מעדיפה שהתכנים שלי יתפרסמו אצלי ומקסימום יקושרו מאתרים אחרים שהם אגרגטורים, כמו food101 או foodpage. רוב הכניסות ל"פשוט מבשלת" מגיעות בכלל מחיפושים בגוגל.

איך עובדים עם יח"צ? יש לכם הרבה פוסטים שאת מוזמנת לכל מיני מקומות, מה האני מאמין שלך בנושא?

אני מקבלת כל מיני הצעות ובוחרת את מה שמעניין אותי לפי הכלל הפשוט – אמיל"י – אני מה יוצא לי מזה. כל מיני דברים לא רלוונטיים (דברים שלא קשורים לנושא של הבלוג, דברים שלא מתאימים לגיל של הילדים, דברים שלא מתאימים לתזונה שלי – כמו נקניקים, אירועים שמתקיימים בשעות שלא מתאימות) אני מסננת ישר. אחר כך כלל האצבע הוא איזה פוסט יכול לצאת מזה. אם אני לא מצליחה לדמיין שום דבר, או מה שאני מדמיינת נראה לי צולע – אוותר. אם זה חומר גלם חדש שמעניין אותי להתנסות בו, או ספר בישול חדש בנושא שמעניין אותי לסקור, או מסעדה או מקום שמסקרן אותי לבקר בהם – בשמחה. אני חושבת שאין בזה שום דבר רע. הכתיבה שלי מאוד אמיתית, יש לי את הקול הייחודי והסגנון שלי, ואם בא לי לכתוב על משהו כזה, למה לא? אני מקפידה בעבודה שלי עם יח"צ, כמו בכל דבר, להיות נאמנה לעצמי, לדעות שלי ולמצפון שלי.
"ידיעות אחרונות" שלחו עיתונאית עם בן זוגה לאנגליה על חשבון הטוטו, ואנשים שילמו כסף על העיתון בשביל לקרוא את זה. זה הרבה יותר "נורא" בעיניי מבלוגרית שהלכה לסרט עם הילדים שלה על חשבון היח"צ. נכון שיש בלוגרים שפשוט מצטטים קומוניקטים ולא מביאים שום דבר חדש, אבל יש גם צהובונים ומקומונים שעושים את אותו הדבר בדיוק. בסופו של יום כל אחד מאתנו בוחר איזה תוכן הוא צורך.

למה אני אוהבת את הבלוגים של רחלי?

כי היא כנה, כי היא מצלמת בדיוק כמו שאני מדמיינת אמא עצמאית עם שני ילדים מצלמת, בחטף, כי יש עוד מלא דברים לעשות, פרט להעמדה וצילום אוכל ופעילות כזאת או אחרת. כי היא מדברת תכלא'ס ולא מקשטת את הדיבורים ב"כאילו". כי יש לה מ-ל-א רעיונות כל כך שימושיים לפעילויות עם ילדים, בבית, בחוץ, במזגן, בימי הולדת – היא סוג של ויקיפדיה מהלכת ל"מה לעזאזל אני עושה היום עם הילדות שלי". כשאני קוראת את רחלי, אני מזהה לפעמים את עצמי בה. וכשאני מדברת איתה על בלוגים, היא תמיד מצליחה להפתיע אותי מחדש מבחינת הידע הרב שלה באינטרנט. 

 רחלי יקרה – מאחלת לך שנים רבות בבלוגינג, שהתחביב יהפך למקצוע, ועל "איך עושים בלוגים" אני כבר עובדת. מזל טוב!

ספרו לי אם אהבתן את הפוסט ולמה

תגובות נוספות

יונית צוק