כי נפלתי קמתי

על הבלוג

בזמן הדיכאון שעברתי, מתוך החושך הגדול שאפף אותי, היה בי פחד שאני לא באמת אצא מזה. שאהיה חולה לעולם. שבעצם – החיים שלי נגמרו; ושמה שמחכה לי מכאן ואילך, זה קיום עלוב ונורא.

ידעתי שאפשר להחלים מדיכאון, כי זה מה שהסטטיסטיקות אומרות. אבל בקושי הכרתי אנשים שהתמודדו עם דיכאון כמו שלי וחזרו ממנו. הייתי זקוקה לתקווה. הייתי צמאה להוכחות חיות, לסיפורי הצלחה – אבל לא פגשתי אותם.

רציתי לדעת שאפשר לעבור את מה שאני עוברת, להחלים, ולזכות לחיים של טוב.

את הבלוג הזה, אני כותבת בראש ובראשונה לכל מי שמתמודדת עכשיו עם דיכאון. אני משתפת מהחוויה שעברתי כדי להעניק הזדהות מחד, ואופק ותקווה מאידך. ואני כותבת גם עבור חברותיי לגורל, – בוגרות הדיכאון – מתוך מחשבה שדיכאון היא חוויה משנת חיים, שמותירה רושם עז גם הרבה אחרי שהוא מתאדה.

לבסוף, אני כותבת גם עבור החבֵרה / קרובת המשפחה של מי שחווה דיכאון. קשה מאד למי שלא נחשף מקרוב לדיכאון להבין על מה בכלל מדובר. כתוצאה מכך, נוצרים מצבים של חוסר הבנה, פגיעות הדדיות ובדידות שהולכת ומעמיקה. אני מאמינה שכתיבה אישית על ההתמודדות הזאת עשויה לשפוך מעט אור על הנושא הכאוב הזה.

בבלוג אני מתייחסת לדיכאון שהיה לי, וכמו כן לדברים שמרכיבים היום את חיי – ההתמודדויות, הגדילה והטוב. הוא מורכב מפוסטים שכתובים כפסקאות קצרות, משירים וממאמרי עומק. הכתיבה מיועדת בעיקר לנשים, אם כי זה בלוג פתוח לכולם