בלוג אישי אודות הפלות ואובדן הריון מאת סיון פוטש
קהילת הבלוגים הכי מקצועית שיש
hubblogging

בלוגים שעושים כבוד ל > בלוג אישי > סיון פוטש

head_image

התמודדות עם הפלה ובחירה בחיים

תחום

אישי

ממתי?

2020

כניסה

לבלוג

על הבלוג

על הפלות לא משתפים בפומבי בדר"כ, רק אחרי שאני שיתפתי בפייסבוק שעברתי הפלה התחלתי לגלות שאני לא "מיוחדת", שהפלה זה דבר שכיח, ושהרבה נשים קרובות אליי עברו את אותו הדבר.

ללדת ילד חי זה נס, זה הדבר הכי מופלא שיש, וזה קורה כל יום ועל כך שומעים, משתפים, מפרסמים תמונה ומתקשרים לברך, אבל גם הפלות קורות כל יום ובדר"כ האישה עוברת את זה לבד עם עצמה או עם בן זוגה, כאשר לעיתים היא חווה עוצמות של כאב (נפשי) שקשה להבין או לתאר.

כשאני יצאתי מהרופאה שבישרה לנו שאין לעובר שלנו דופק קיבלתי ממנה הפניה לתל השומר לקבלת כדורים להפלה ו..זהו, בזה פחות או יותר זה מסתכם. אחרי שאת עוברת הפלה (ואפילו כמה) את די לבד במערכה ואין ספר הוראות שמסביר לך איך לקום כל פעם מחדש ואיך לחזור לחייך, איך לחזור לעצמך באמת.

זה לא חשוב באיזה שבוע היית, אם יש ילדים בבית או זה הריון ראשון, יכולות להיות שם תחושות כואבות וקשות עד לתחושה הסוריאליסטית שאני בעצמי חוויתי – שעשית משהו לא בסדר ומישהו מעניש אותך.

אנשים לא יודעים כל כך מה להגיד ובצדק, קשה מאוד למישהו מהצד להבין למה את מתאבלת על מישהו שבכלל עדיין לא קיים.

יצרתי את הבלוג שלי כדי שאף אחת לא תרגיש לבד או לא מובנת.
אני משתפת בבלוג על הירידות התלולות והעליות הקשות, ושמחה באותה נשימה להגיד שאספתי וממשיכה לאסוף כלים, תרגילים, סיפורים ומקורות השראה שעזרו לי באופן אישי להתמודד ואף לצמוח מהחוויה הכל כך לא צפויה הזו.. למדתי שבכל נק׳ משבר יש בחירה, את הנסיבות של חייך את לא תמיד יכולה לבחור אבל איך תתמודדי, תרגישי ותפעלי לאחר מכן את זה את כן יכולה לבחור- זה כן בידיים שלך.

Author

הי שמי סיון פוטש נעים להכיר, נשואה לאבנר ואמא לאורי המהממת.
ב12 לינואר 2020 חוויתי בפעם הראשונה אובדן ואבל לאחר שגיליתי שהחיים שצמחו בתוכי פסקו, עולמי חרב ובעל כורחי נאלצתי ללמוד איך להתמודד. כל מה שעברתי מאז כתבתי.. וזה המסע שלי.

אני זוכרת שהרגשתי שהיה לי כל כך קשה להתמודד בנוסף לבשורה עצמה, עם להבין איזה פרוצדורה אני צריכה לבצע כעת כי העובר לא נפל באופן ספונטני, למעשה הייתי כל כך שבורה נפשית שפשוט לא הצלחתי לתפקד ובעלי ואמא שלי היו "הקול שלי" בכל מה שקשור בדברים הטכניים.

אחרי ההפלה הזו 6 ימים התאבלתי, בכיתי ללא הפסקה, ריחמתי על עצמי, הסתגרתי וכמה שכאבתי, הכאבים מהניתוח(גרידה) באמת שהיו זניחים, הכאב הכל כך חזק הוא הכאב של הנפש שלא יודעת מנוח בימים האלה.
נכנסתי להריון שוב אחרי כמה חודשים והפעם בשבוע 12,זה קרה שוב, הגרוע מכל, שוב לא נמצא דופק.

​אני הצלחתי לקחת את החוויה הנוראית כל כך שחוויתי ולתעל אותה, לא בקלות בכלל, לנקודת אור ומאז אני תומכת בנשים שעברו הפלה בעזרת הבלוג שלי.

​אני לא פסיכולוגית ולא מטפלת אני יכולה רק לרשום על מה אני חוויתי והתהליך שאני עברתי ולשתף אתכן במסע שלי ובדרכי ההתמודדות כדי שאוכל להגיע אליכן ולהמשיך לעשות שינוי לטובה. ההתמודדות היא חדשה היא לא מוכרת ואשמח שכל אחת שעוברת אותה תמצא את המקום לצמוח ממנה, כמו שאני הצלחתי.

ממני אליכן חיבוק גדול ואוהב


מה עוד אני עושה


side_borderנשואה לאבנרside_border

side_borderאמא של אוריside_border

side_borderכותבת בלוג מסעside_border

שיווק עסקים בדיגיטל באמצעות אתר אינטרנט, בלוג ותוכן | הבלוגריסטית יונית צוק