ראיון מצחיק במיוחד עם ימימה ביסמוט
איך לכתוב בלוג יונית צוק הבלוגריסטית

ראיון עם הבלוגרית ימימה ביסמוט

את ימימה אני מכירה מימים ימימה. סתם, הייתי חיבת לכתוב את זה. אבל זאת לא אשמתי, זאת ימימה. ככה היא כותבת, בגובה העיניים ועם הומור בריא (סבתא שלי היתה אומרת הומור בריא). את הפוסטים של ימימה אני קוראת תמיד רחוק מהקפה, אחרת המקלדת שלי פשוט מקבלת מין שפריץ כזה, כי אין, היא פשוט מצחיקה. ואני אוהבת את זה.

קראתי במגזין גריי טיימס את הפוסט שלה, שהיה לא הכי אופיני לכתיבה שלה בבלוג, וזה פשוט הדהים אותי כמה שהפלטפורמה משנה את הכתיבה, אבל ה"אני" תמיד נשאר.

אז החלטתי לראיין את ימימה ביסמוט  לבלוג שלי. ויפה שעה אחת קודם. (כן, אני יודעת שאתן מחכות לסיכום של הכנס, נו, אני אפרסם אותו כשאסגור את הפינות לכנס בספטמבר).

מה זה בלוג עבורך?

ה"בלוגותראפיה" שלי או במילים אחרות: איך עשיתי לעצמי טיפול נפשי בחינם ועוד שילמו לי על זה?

הבלוג שלי מצחיק. פרוע. לא מתקבל על הדעת.

בכלל השילוב ההזוי הזה של דוסית עם שביס שנראית כמו יכנע ממאה שערים, אבל מתנסחת כמו אחת מהצ'כונה, זה כבר עושה לכם איזה שוס בפנים. זה מה שקרה אגב לטיפוס ההוא מדף הבית שלי, שהשתטח על הרצפה מההלם.

11755417_928984100501328_4728988276126448823_n

איך שלא יהיה, אני כותבת בלוג כבר חמש שנים לערך, בלוג שהביא לי אלפי עוקבים (טפו טפו טפו), שחלקם הפכו עם הזמן ללקוחות משלמים. בלוג היסטרי שמשלב בהצלחה בין שמות של מאכלים מזרח אירופאים עם סיומת לאך', קרי – קניידל'ך, קרעפאלאך' וחברל'ך, לבין שלל מאמרי הגות רציניים אודות "איך לעשות שיווק באמצעות מניפולציות רגשיות זולות ולחיצה על כפתורים פסיכולוגיים", וגם לא מעט סודות מקצועיים שווים באמת.

למה בכלל פתחת את הבלוג?

פתחתי את הבלוג שלי כתראפיה, לצורך אוורור נפשי

הקטע הוא, שלא פתחתי את הבלוג שלי בתור צעד שיווקי מתוכנן ומבוסס, מתוך כוונה להפוך לאוטוריטה בתחומי, לגמרי לא. פתחתי אותו נטו לצורך וונטילציה, עיין ערך: "אוורור נפשי".

צריך להבין, שבהיותי בעלת תשובה חסודה, עם עבר פרוע והווה מתון, לא אחת נדרשתי לסוגיות שונות שקשורות במישרין או בעקיפין להתנגשות בין האופי האיום והמתפרץ שלי, לציוויי התורה הקדושה. קרי – ההמלצה לברוח מהכבוד מחד, לעומת האגומאניה שלי מאידך, הדרישה לצניעות מחד, לעומת הקולניות הוולגארית שלי מאידך, ההנחיה הבלתי מתפשרת לדבוק ביושר ובאמת מצד אחד, לעומת עולם השיווק ש… .

בקיצר, השתמשתי בבלוג שלי, כמרחב סובלני במיוחד, למנעד רחב ועשיר של רגשות, מחשבות והגיגים, עיין ערך: "טיפים, שטיקים ושטוזים".

 

איך את מתמודדת עם החשיפה בבלוג?

אפשר לקרא לזה – כך נולדו להם פוסטים חינניים ולא במיוחד חינוכיים

כך נולדו הפוסטים: האם אני קופירייטרית או סתם מניפולטיבית? ועל השיטה המדהימה "קרעפלעזומזום" כבר שמעת? הכל מתחיל ונגמר ב… חיבוק!, "פוּל גאז בניוטרל", ההצלחה כנראה עלתה לי לראש…, כש"זאת ועוד" פגש את "וזה עוד לא הכל!"…מי מפחד מגשם של דלעות?, מי מתעסק עם המוח שלך?, על אונליין, אופליין ואופצלוח'ס, "רק היום אבטיח על הסכין!", אז עשיתי רישיון על אופנוע כבד…, והמילה החזקה ביותר בשיווק היא… , באנה, למי אתה קורא לטאה?!… ועוד כהנה וכהנה פוסטים חינניים ולא במיוחד חינוכיים.

הקטע הבאמת הזוי הוא, שדווקא ההתעסקות שלי בחוסר המושלמות שלי, וחשיפת הצד הלא מוצלח/ לא נוצץ/ לא מושלם שלי, היא שמשכה אליו מאות קוראים… וכל השאר היסטוריה.

אחרי שהבלוג הפך לעסק, את מרגישה שאת משווקת את עצמך בבלוג?

כאמור מבלוג שנכתב לצורך וונטילציה, הפכתי לבעלת עסק כלכלי ומניב. איזה כיף לי! אני כותבת "שטיקים" ומקבלת בקשות לכתיבת תוכן. אני מפרסמת "שטוזים" ומגיעות הזמנות להתראיין באמצעי התקשורת, שלא לדבר על הכוח ההולך ותופס תאוצה של רשימת הנמענים לבלוג, שגם לה יש ערך כלכלי בפני עצמו.

1549208_825860100813729_3305005927924553754_n

אבל הבונוס הענק באמת הוא, שאני לא צריכה יותר לדחוף את עצמי או להיות "מאכרית". למען האמת אני לא צריכה בכלל להיות ממוקדת במכירה, להפך – כל מה שאני צריכה לעשות, זה רק להביא את עצמי בשיא האותנטיות ואחר כך, הגולשים מעצמם מתחננים כבר שאמכור להם!

מה את עושה כשאין לך על מה לכתוב?

נורא פשוט. כשאין לי על מה לכתוב אני לא כותבת.

לפעמים רעיון כלשהו מסתובב לי במוח ולוקח לי כמה ימים להוציא אותו ולפעמים אני כל כך עסוקה בלייצר תוכן לאחרים, שפשוט אין לי את הפניות הנצרכת לכתוב בבלוג.

ככה? אבל מה על הקהילה של המנויים שמצפים לקבל ממך עוד?

הם נאלצים לחכות. אבל שווה להם. כי כשזה מגיע, זה חומר שמעיף אותם לגמרי. והם יודעים את זה. לא, ימימה לא כותבת בכל מחיר. אם אין לה משהו שבוער בעצמות לכתוב עליו, היא לא כותבת. נקודה.

אז, אם גם אתם רוצים לשחרר קצת אוויר, לטפל בבעיות הכואבות שלכם, להוציא את המוגלה ולרפא את האינפקציה ובודאי להפסיק לטאטא אותן מתחת לשטיח, כל זאת מבלי להשתטח על אף מיטה של אף פסיכולוג, בלי לשלם שקל ועוד שישלמו לכם, אתם מוזמנים לפתוח בלוג-תראפיה עסיסי משלכם.

תני לנו טיפים

עשרת הדברות לבלוגותראפיסטים מתחילים

החלטתם לפתוח בלוגותראפיה משלכם? ברכותיי! עבורכם בדיוק ריכזתי את עשרת הדברות לבלוגותראפיסטים מתחילים, שיסייעו לכם לקחת נשימה עמוקה, לקפוץ למים ולפרוץ לעצמכם דרך בעולם הבלוגינג הסוער:

1. ערכו רשימה כנה ונוקבת של כל המגרעות שלכם (כן, גם להמשיך לכבס אצל ההורים בגיל ארבעים זו מגרעת).

2. שתפו את העולם עם הפן האפל, הכאוב, המתייסר והחולני שלכם.

3.חטטו, התעסקו וחפרו בנגעים הנפשיים והרגשיים שלכם, כמה שיותר לעומק.

4.אל תקמצו במידע אודות מחשבותיכם הכמוסות והשפלות, הן הכי מעניינות.

5. אזרו אומץ למול תגובות עוינות של אנשים צרי מוחין וחסרי אמפתיה.

6., הרשו לעצמכם להיות פגיעים, גם להתרסקות יש רייטינג.

7. דבקו באג'נדה שלכם ויהי מה, היא בונה את האישיות של הבלוג שלכם.

8. אל תכתבו בכל מחיר! הקהל שלכם רחוק מלהיות סובלני לחומר פחות ממעולה.

9. איך שלא יהיה ומה שלא יהיה, אל תוותרו. אל תתקפלו ואל תסגרו את הבלוג.

10, היו נכונים! הבלוג שלכם ובשבילכם. שמרו עליו נקי בצאתכם ובבואכם :)I(ונא לכבות מזגנים).

כזאת היא ימימה ביסמוט. כותבת כמו שהיא מדברת. אמרתי לכם, אסור לשתות קפה ליד המקלדת.

 

איזה טיפ לקחת לעצמך מעשרת הדיברות של ימימה? לי לחלוטין מתאים טיפ מספר 7 השבוע. 

6 תגובות

ספרו לי אם אהבתן את הפוסט ולמה

תגובות נוספות

יונית צוק