הגעתי עם חוזה ביד, יצאתי עם שברון לב - יונית צוק
אין לפתוח שמפניה עד שלא חותמים חוזה

הגעתי עם חוזה ביד, יצאתי עם שברון לב

זהו סרטון שמיני בסדרת המיני דוקו בו אני מתעדת את המסע שלי להפיכת מתחם להאבבלוגינג – חממה לבלוגינג מקצועי. בית לבלוגריות.

אם טרם צפית בסדרה: הסרטון הראשון הנה הוא פה, הסרטון השני ממש פה , הסרטון השלישי ממש פה הסרטון הרביעי פה. הסרטון החמישי פה, השישי פה והשביעי פה. סרטונים קצרים. לא לדאוג.

+++++++++++++++++++++++++++++++
יום לפני הטיסה שלנו לחופשה משפחתית, שיא החופש הגדול,

לקחתי איתי את תמר בכורתי לפגישה עם בעל הבניין לחתום על טיוטת חוזה.

הכל בשביל שישמרו לי על הנכס בשבועיים שאהיה בבולגריה.

וכיאה לפגישה חשובה, ביקשתי מאבא שלי שיבוא ללוות אותי ולהקשיב, לראות ולתת לי עצה טובה.

הוא קצת נתקע בפקקים, תמר היתה כבר קצת חסרת סבלנות ואני הייתי במתח, אז צילמנו קצת לפני…

canva-photo-editor-47-1

 

לאחר הפגישה שלנו, אני יצאתי לא מסופקת, משהו הרגיש לי מוזר קצת.

חתימה לא היתה שם, אלא הרבה מילים כמו: "יהיה בסדר"… זה הרגיש לי לא הגיוני.

ביקשתי מאבא שיסתובב איתי קצת במגדל, ששוב נלך ונשמע אנשים.

כבר ראיתי עיצובים במשרדים, והחלטתי ששווה ללכת לסיבוב נוסף.

3 קומות הסתובבנו ולא צצה בעיה כלשהי.

אבא כבר היה עייף ורעב (וואי אצלנו במשפחה כשמישהו רעב זה מסוכן…)

ביקשתי ממנו עוד קומה אחת. רק עוד אחת. בבקשההההההה (אני הבת הקטנה שלו, יודעת בדיוק איך לבקש דברים חח)

אז הוא הסכים.

לא ידעתי שנהיה שעה וחצי בקומה הזאת, ומה ששמענו הפך את הגלגל על פיו.

++++++

אחרי האפיזודה הנוכחית יצאנו לחופשה משפחתית בבולגריה, שבועיים של התנתקות ושקט ללב ולנפש. ושם עשיתי חשבון נפש והגעתי להרבה תובנות עלי, על העסק, על הבלוג, על החיים בכלל ועל קהילה.

מוזמנות להמשיך ולקרא.

29 תגובות

ספרו לי אם אהבתן את הפוסט ולמה

תגובות נוספות

יונית צוק